הקדמה

מהו דיכאון?

המילה "דיכאון" יוצרת מבוכה ובלבול רבים. לעיתים תכופות משתמשים בה לתיאור מצב בו מרגישים ירודים, אומללים, ב"מצב רוח", או כאשר "קמים הפוכים מהמיטה". הרופאים משתמשים במילה זו בשתי דרכים שונות. הם עשויים להשתמש במילה דיכאון בכדי לתאר מצב רוח שפוף, ועשויים גם להשתמש בה כתיאור של מחלה מוגדרת – מחלה דיכאונית. אז מהו דיכאון? פרטים במאמר שלפניכם.
המבוכה עוד מתגברת, משום שבמקרים רבים קשה להצביע על ההבדל בין תחושה עגמומית לבין מחלה דיכאונית. הרופאים מאבחנים את המצב כדיכאון קליני רק לאחר שהעריכו את חומרת מצב הרוח הירוד, את התסמינים הנלווים אליו ואת מישכה של הבעיה.
דיכאון היא בעיה נפוצה וכמעט כל אחד עלול לפתח את המחלה. מחלה זו אינה, בשום פנים ואופן, סימן לחולשה. מחלה דיכאונית ניתנת לטיפול. יש צורך לגשת לרופא או למטפל מוסמך. ישנם דברים שניתן לעשות לבד או דברים שניתן לעשות כדי לסייע לאחר הסובל מן המחלה. מה שאין לעשות הוא "לקחת את עצמך בידיים" ולהתגבר. גם אם נראה לנו שאנו מסוגלים לעשות זאת, או שזה מה שנאמר לנו על-ידי הסובבים אותנו לעשות, "לקחת את עצמך בידיים" פירושו להדחיק ולהתעלם מבעיה אמיתית שניתן לטפל בה בהצלחה.
אנשים שחוו דיכאון במשמעותו הקלינית נמצאים בסיכון מוגבר להישנות הבעיה בעתיד. אצל רק חלק קטן מאלה שחווים דיכאון, המחלה היא חלק מהפרעה דו קוטבית – מאניה דפרסיה, שמאופיינת במצבים מתחלפים של מצב רוח ירוד (דפרסיה) עם רוממות במצב הרוח (מאניה).

מי עלול ללקות בדיכאון?
דיכאון היא בעיה נפוצה. כ- 5% עד 10% מן האוכלוסייה סובלת מן המחלה, בדרגת חומרה זו או אחרת, בכל זמן נתון. במהלך החיים, יש לנו סיכוי של 20% לחוות דיכאון. שיעור מקרי הדיכאון בקרב נשים הוא כפול משיעורו בקרב גברים. הפרעה דו קוטבית (מאניה דפרסיה) שכיחה הרבה פחות ממחלה דיכאונית, והסיכון להתפתחותה במהלך החיים הוא כ- 2% באופן שווה בין נשים וגברים.
הופעת דיכאון אינה סימן לחולשה. אין בנמצא "סוגי אישיות" החשופים יותר לסיכון ללקות בדיכאון. קיימים מספר גורמי סיכון ללקות במחלה, כגון: הגורם התורשתי (קיומה של המחלה במשפחה לדורותיה) וגורמי סיכון נוספים, כגון: מוות בטרם עת של אדם קרוב.

מה עלול לגרום לדיכאון?
אין עדיין, בקרב המומחים, הבנה מלאה מהם הגורמים לדיכאון. גורמי תורשה או התנסות קשה בתחילת החיים עלולים להפוך אנשים מסוימים לפגיעים יותר. חיים עמוסי אירועים מעיקים, כגון: איבוד מקום עבודה או סיום מערכת יחסים, עלולים להצית מחלה דיכאונית. דיכאון עלול להופיע גם בעקבות מחלות גוף, טיפולים תרופתיים ושימוש בסמים.
אי-אפשר, לעיתים תכופות, לזהות את הסיבה לדיכאון. עובדה זו מציקה לחולים רבים הרוצים להבין את הגורמים למחלתם. דיכאון, כמו מחלות רבות אחרות, עלול להכות בנו ללא סיבה הניכרת לעין.
ידוע שבעת דיכאון מתחוללים שינויים באופן בו פועל המוח. במכשירי הדמיה מודרניים ניתן לראות כי אצל חולי דיכאון חלקים מן המוח פועלים בעוצמה, בעוד שחלקים אחרים אינם פועלים כמעט. בבדיקות דם ניתן למצוא בקרב חולי דיכאון רמות גבוהות מהמקובל של הורמוני עקה (סטרס). מערכות כימיות שונות במוח אינן מתפקדות כשורה, ביניהן מערכת הפרשת סרוטונין. טיפול בתרופות נגד דיכאון עשוי להפוך את מגמת השינויים הללו.

תסמיני דיכאון
מצבי עקה עלולים להוביל לתחושות של שפיפות רוח ומסכנות. בעוד שתחושות אלה נמשכות, בדרך כלל, מספר ימים ספורים בעת מצבי עקה, בעת מחלה דיכאונית, עלולות תחושות אלה להישאר למשך שבועות ואף לחודשים. מעבר לתחושה רעה שנמשכת רוב הזמן או כל הזמן, בעת מחלה דיכאונית, עלולים להופיע התסמינים הבאים:

  • חוסר יכולת לשאוב הנאה מפעילויות שהסבו הנאה בעבר.
  • איבוד עניין בפעולות שגרתיות, בתחביבים ובחיי היומיום.
  • תחושה של עייפות כל הזמן וחוסר באנרגיה.
  • קושי בהרדמות או השכמה מוקדמת בבוקר (לעיתים, למרות התחושה "שאין בשביל מה לצאת מן המיטה").
  • ירידה בתיאבון, איבוד עניין במזון וירידה במשקל (ישנם גם כאלה החוטאים באכילת יתר ובעקבותיה בהשמנת יתר).
  • ירידה בחשק המיני.
  • קושי להתרכז וקושי לחשוב בצורה מסודרת.
  • תחושות של חוסר מנוחה, מתיחות וחרדה.
  • רגזנות.
  • איבוד הביטחון העצמי.
  • הימנעות מפגישות עם אנשים.
  • קושי מתגבר לקבל החלטות.
  • תחושת חוסר תועלת ואי התאמה "אני סתם בזבוז של מקום".
  • תחושת אשמה הקשורה לאדם קרוב ולמעשיו.
  • חוסר תקווה – "שום דבר לא ישתפר לעולם".
  • מחשבות אובדניות – תופעה שכיחה ביותר. אם מרגישים כך רצוי לשוחח עם מישהו על העניין. רצוי אף לשוחח על הנושא אם חושבים שלמישהו אחר יש מחשבות אובדניות. שיחה על הנושא לא תמריץ אנשים להתאבד.

איך מאבחנים דיכאון?
למרבה הצער אין ברשותנו הדמיית מוח או בדיקת דם שניתן בעזרתם לאבחן מחלה דיכאונית. האבחון מתבסס אך ורק על-ידי הערכת התסמינים. באופן כללי, ניתן לומר, כי אבחון מצבו של נבדק, כלוקה בדיכאון, יעשה כאשר לנבדק יש מצב רוח רע ממושך ועיקש, שהוא בעל השפעה ניכרת על חיי היומיום, נמשך שבועיים או יותר ויש לו שלושה או יותר מתסמיני דיכאון מוכרים.

טיפול בדיכאון
לעיתים כשאנו פוסעים ב"מסלול רע" של החיים, די בשיחה על בעיותינו עם חבר או עם קרוב משפחה. אם פתרון זה לא הספיק, יש לחפש סיוע מקצועי. הדבר החשוב שיש לזכור הוא שניתן לטפל בדיכאון בהצלחה. ישנם סוגים רבים של טיפול. הטיפול כולל תרופות שונות ותרפיה מילולית (פסיכותרפיה).

פסיכותרפיה
ישנם סוגים רבים של פסיכותרפיה. שיחה עם מישהו או אם הרופא על הבעיות היא סוג של טיפול מילולי שעשוי לסייע רבות. עדיף לדבר על הבעיות מאשר לכלוא את התחושות הרעות. טיפולים פסיכולוגים ממוסדים יותר כוללים: יעוץ פסיכולוגי, תרפיה התנהגותית, תרפיה בין-אישית ופסיכואנליזה.
ככלל, יעילות הטיפולים המילוליים דומה ליעילות הטיפול התרופתי במקרים של דיכאון קל עד מתון. במצבים חמורים יותר יהיה, קרוב לודאי, צורך בתרופות, בנוסף לטיפול המילולי. הרופא ימליץ על סוג הטיפול המילולי הספציפי בהתאם לבעיות המסוימות מהן סובל החולה ובהתאם להשקפתו של החולה על סוג הטיפול המומלץ. אין הוכחות משמעותיות המצביעות על יעילות יוצאת דופן של סוג מסוים של טיפול מילולי.

תרופות
תרופות נוגדות דיכאון מסייעות בתיקון מצב רוח ירוד ושאר תסמינים שאנו חווים במהלך מחלה דיכאונית, אך הן אינן "כדורי שמחה". תרופות נוגדות דיכאון אינן משנות את מבנה האישיות ואינן ממכרות.
בשנים האחרונות אנו עדים למבול של תרופות חדשות הנוגדות דיכאון. היתרון העיקרי של תרופות חדשות אלה הוא מיעוט תופעות הלוואי הכרוכות בנטילתן בהשוואה לתרופות הישנות, לכן נעים יותר לקחתן. אופן פעולתן של התרופות אינו ברור דיו, אך נראה שהן פועלות על חומרים כימיים במוח ומסייעות בשיפור מצבים בלתי תקינים שנגרמו עקב המחלה.
בעת נטילת התרופות חשוב לזכור את הדברים הבאים:

  • יש לקחת את התרופות באופן סדיר.
  • סביר להניח שלא נחוש בהקלה בתסמיני המחלה במשך שבועיים עד שלושה לאחר תחילת הטיפול.
  • לאחר שהחלנו להגיב לטיפול, השיפור יהיה איטי וימשך מספר שבועות.
  • ארגון הבריאות העולמי ממליץ לחולים להמשיך בנטילת התרופות במשך ששה חודשים לאחר ההחלמה. זאת בכדי למנוע את הישנות המחלה לאחר הפסקת הטיפול התרופתי.
  • תרופות נוגדות דיכאון יעילות במידה שווה לטיפול בדיכאון ולמניעת דיכאון בעתיד. לחולים שחוו דיכאון חמור או שחוו מקרים רבים של דיכאון, מומלץ ליטול את התרופה לזמן ממושך.
  • הפסקת הטיפול התרופתי ברגע בו חשים טוב יותר היא הסיבה השכיחה לחזרתם של תסמיני הדיכאון. רצוי לסיים את הטיפול התרופתי בעצה אחת עם הרופא המטפל.
  • הפסקת טיפול בתרופות נוגדות דיכאון אינה גורמת לבעיה, בדרך כלל. אך רצוי יותר להקטין את המינון בהדרגה במשך שלושה עד ארבעה שבועות עד לסיום הטיפול, מאשר להפסיקו בבת אחת.

מה קורה אם איננו מגיבים לטיפול תרופתי?
מצבם של אנשים מסוימים, לרוע המזל, אינו משתפר בטיפול פשוט. אותם אנשים עשויים להזדקק למינונים מוגברים של תרופות נוגדות דיכאון או להחליף את סוג התרופה, או לשלב טיפול תרופתי עם טיפול מילולי. במקרים אלה יכנס רופא פסיכיאטר לתמונה. הפסיכיאטר יקים שיחה מקיפה עם החולה, יבחן את בעיותיו אחת לאחת, יבחן את עברו הבריאותי של החולה ואת סוגי הטיפול שקיבל ואז ימליץ על טיפולים נוספים. לעיתים נדירות יהיה צורך באשפוז, וזאת רק אם הדיכאון חמור ביותר. צורך זה מתעורר, בערך, באחד מתוך 100 חולי דיכאון.

טיפול בנזע חשמלי (שוק חשמלי - ECT)
רוב האנשים אינם אוהבים את הרעיון של טיפול ב"שוק חשמלי". זהו טיפול השמור, בדרך כלל,  רק לחולים בדיכאון חמור. עבור חולים אלה, זהו טיפול יעיל ביותר, הפועל במהירות רבה יותר מהטיפול התרופתי. הטיפול כרוך בהרדמה קלה למשך 5 עד 10 דקות. כאשר המטופל רדום ניתן לו חומר המרפה את שריריו וזרם חשמלי קטן החולף דרך המוח לשבריר של שנייה. לאחר שהמטופל מתעורר חולפת כשעה עד שהשפעת ההרדמה מתפוגגת לגמרי. נזע חשמלי ניתן תחת השגחה צמודה של רופא מרדים, פסיכיאטר וצוות טיפולי. בדרך כלל, מקובל לטפל בנזע חשמלי פעמיים בשבוע. הטיפול בדיכאון כולל כ- 6 עד 10 מפגשים, למרות שהתוצאות כבר ניכרות לאחר טיפול אחד או שני טיפולים. אין שום ראיה לכך שטיפול ב"שוק חשמלי" שניתן כיאות פוגע במוח בדרך כלשהי.

מה לעשות אם אתה מדוכא?

  • דבר עם אנשים על מצבך. ספר איך אתה מרגיש ואל תשמור את הבעיות לעצמך. חיפוש סיוע לבעיותיך אינו סימן של חולשה, פעל באותה דרך לקבלת עזרה, בה היית נוהג, לו חלילה, לקית בדלקת ריאות או שנשברה רגלך.
  • למרות שיקשה עליך לבצע את שיגרת יומך (כמו ללכת לעבודה), השתדל היות פעיל כמה שיותר. שהיה במיטה וחשיבה על בעיותיך עלולה להחמיר אותן. ביצוע פעילות גופנית עשוי לסייע בעת דיכאון, וירחיק ממך את דאגותיך.
  • אל תגביר צריכת אלכוהול בכדי "להטביע את צרותיך" או בכדי לישון טוב יותר. האלכוהול רק יחמיר את הדיכאון ויקשה על הטיפול בו.
  • אם יש לך בעיות שינה, נסה שלא לשכב כך סתם במיטה ולהרהר בבעיותיך ובחרדותיך. עשה משהו בכדי להסיח את דעתך מהן. קרא בספר או האזן לרדיו.
  • זכור תמיד שאתה סובל ממחלה. אינך סובל מגילוי של חולשה ואינך יכול, כך סתם, "לקחת את עצמך בידיים" ולפתור את הבעיה. זוהי מחלה שניתן לטפל בה בהצלחה. אינך היחיד שסובל מן המחלה, דיכאון היא מחלה שכיחה ביותר.

מה לעשות אם אתה מכיר מישהו מדוכא?
אנשים אינם מודעים, לפעמים, לכך שהם מדוכאים. חוסר המודעות למחלה קורה בעיקר כאשר הדיכאון מתפתח באיטיות. ישנם אנשים רבים הסובלים מדיכאון, שנוטים להאשים את עצמם בכך שאינם יכולים לתפקד כשורה, במקום להבין שמחלה תקפה אותם וגרמה להם להיות מדוכאים. מחלה דיכאונית עלולה לגרום לחולה לחשוב כי חיפוש עזרה, בכדי להתגבר על המחלה, הוא סימן לחולשה.
אם אתה חושש שמישהו מחבריך או מכריך סובל מדיכאון -

  • נסה לדבר איתו על הנושא. דע לך כי הקשבה לזולת באמת עוזרת.
  • המנע מלומר "קח את עצמך בידיים" או מביטויים דומים שיגרמו לחולה לחשוב שהוא האשם במחלתו.
  • אם בעיותיו של המכר אינן נפתרות תוך כשבוע, כדאי להציע לו לפנות לקבלת עזרה מקצועית. חשוב כל העת להזכיר כי פניה לקבלת עזרה אינה סימן לחולשה או אות כי הוא כשלון מהלך.
  • אל תלחץ על מכרך למהר ולחזור לשגרה. זכור שהוא סובל ממחלה שיש לטפל בה.
  • הזכר לחברך שוב ושוב כי יתכן והוא סובל ממחלה, שזו אינה אשמתו ושמצבו ישתפר בוודאות, למרות שיש לו תחושה שאולי אבדה התקווה.
  • נסה לעזור לו להימנע משתיית אלכוהול ומשימוש בסמים שרק יחמירו את הבעיה.
  • אם חברך מדבר על פגיעה בעצמו או שיש לו מחשבות על התאבדות, יש להתייחס לדברים ברצינות, ולעמוד על כך שילך לרופא. זכור שדיבור על מחשבות אובדניות אינו מגביר את הסיכון להתאבדות בפועל. 
לפרק הבא: מהי הפרעה דיכאונית?