טיפול בדיכאון

כפי שהובהר כבר בפרקים הקודמים, מחלה דיכאונית היא מצב שונה לחלוטין מפרקי זמן קצרים בהם אנו חשים דכדוך ושפיפות רוח. בעוד ש"דיכאון" חולף כתגובה לאירועים יומיומיים מעיקים הוא מהלך תקין בחיינו, מחלות דיכאוניות, ככל שאר המחלות, הן בעיה רפואית, שאם לא תטופלנה כיאות, עלולות לגרום לסיבוכים רבים וקשים. השימוש במונח דיכאון בפרק זה מתייחס למחלות דיכאוניות שדורשות טיפול. למידע נוסף על תסמיני דיכאון - ליחצו כאן.

למה יש לטפל בדיכאון?
יש לטפל בדיכאון משום שהוא בר טיפול. יש כיום מספר לא מבוטל של טיפולים יעילים בדיכאון, ולכן ימצא טיפול מתאים או שילוב מתאים בין טיפולים שונים שיביא מזור, כמעט לכל חולה בדיכאון.
טיפול נאות בדיכאון, לא רק שמקצר באופן משמעותי את משך המחלה, אלא מונע מוגבלות ממושכת וסיכון להחמרה בבריאותו הכללית של החולה.
במספר קטן של מקרים, אי מתן טיפול עלול להיות מסוכן ביותר, הן בגלל הסיכון המוגבר להתאבדות והן בגלל הזנחה עצמית מתגברת של החולה שבעקבותיה לא יוכל לדאוג לעצמו.

מהם סוגי הטיפול בדיכאון?
ישנם סוגי טיפול רבים בדיכאון. סוגי הטיפולים שמרבים להשתמש בהם הם:

  • תרופות נוגדות דיכאון.
  • תרופות מייצבות מצב רוח.
  • טיפולים מילוליים, כגון: יעוץ ושיטות שונות של פסיכותרפיה.
  • תמיכה בעת המחלה ובעת ההחלמה.
ישנם סוגי טיפולים שלא מרבים להשתמש בהם, למרות שהם עשויים לעזור, בעיקר כאשר הדיכאון הוא חמור, או שהוא מסוג מוגדר, או שקיים קושי מוכח לטפל בו. טיפולים אלה כוללים:
  • טיפול בנזע חשמלי (שוק חשמלי).
  • סוגים שונים של ניתוחים.
  • טיפול בעזרת אור בהיר, בעיקר לדיכאון עונתי.
ישנם טיפולים נוספים שחלקם עדיין ניסיוני וחלקם מקורו ברפואה המשלימה. טיפול בעזרת פעימות מגנטיות הוא טיפול ניסיוני שנראה די מבטיח. בטיפול זה מקרבים סליל מגנטי לראשו של המטופל ושולחים אליו סידרת פעימות קצרות. הטיפול אינו מכאיב וניתן לחולה כשהוא ער ויושב על כסא. לפי הממצאים הקיימים, טיפול זה עשוי להיות יעיל כמו טיפול ב"שוק חשמלי", אך בטוח יותר.
יותר ויותר מטפלים בבריאות הנפש מגלים פתיחות להשתמש בטיפולים מן הרפואה המשלימה ובעיקר בשמן דגים עשיר בחומצות שומן מסוג אומגה 3. השימוש המתרחב בשמן זה הוא בגלל יעילותו היחסית בטיפול בהפרעות מצב רוח קלות עד בינוניות, ובעובדה שטיפול זה, בניגוד לטיפול התרופתי, הוא נטול תופעות לוואי קשות.
באופן כללי ניתן למיין את טיפולי הדיכאון לשתי קבוצות:
  • טיפול שמטרתו לתקן חוסר איזון כימי או ביולוגי הקיים בעת מחלה דיכאונית. קבוצה זו כוללת: תרופות נוגדות דיכאון, תרופות לייצוב מצב הרוח, טיפולי נזע חשמלי וניתוחים.
  • טיפולים מילוליים הכרוכים בסדרת פגישות בהן משוחחים עם מומחה לבריאות הנפש שמיומן במתן יעוץ או במתן טיפול נפשי במקרים של דיכאון.
בחלק נכבד מן המקרים, יעילות הטיפול בדיכאון עולה אם משלבים בין סוגי הטיפול השונים. אי אפשר להצביע בנחרצות על קבוצת טיפולים זו או אחרת כטובה ביותר. הטיפול בו נוקטים חייב להתאים למטופל ולגורמים השונים שהובילו לפריצת המחלה.

טיפול תרופתי בדיכאון
יש מספר קבוצות של תרופות לטיפול בדיכאון. התרופות הותיקות ביותר הן תרופות המעכבות אנזים ששמו מונו-אמין אוקסידז (MOAI), ותרופות טריציקליות נוגדות דיכאון (TCA). תרופות טריציקליות נמצאות עדיין בשימוש נרחב ונחשבות ליעילות. שימוש בתרופות המעכבות מונו-אמין אוקסידז מחייב דיאטה מיוחדת בכדי למנוע תחושות בלתי נעימות, תופעות לוואי שעלולות להיות קשות ותגובות גומלין עם תרופות אחרות. מסיבות אלה השימוש בתרופות אלה הולך ופוחת והן משמשות בעיקר לחולים שאינם מגיבים לטיפולים אחרים.
תרופות המעכבות באופן בררני ספיגה חוזרת של הורמון הסרוטונין (SSRIs) הן תרופות חדשות יחסית, אך נמצאות בשימוש נרחב ומוצלח זה מספר שנים.
איך פועלות תרופות אנטי דיכאוניות? כל התרופות נוגדות הדיכאון פועלות על-ידי המרצת חומרים כימיים במערכת העצבים שנקראים ממסרים עצביים. נמצא שבעת דיכאון רמתם של חומרים אלה אינה מספקת, וכתוצאה מכך מופיעים תסמיני המחלה.
האם התרופות פועלות מיד? לא. לכל התרופות נוגדות הדיכאון לוקח לפחות שבועיים (ולעיתים עד שמונה שבועות) להתחיל לפעול. לאחר שהתחילו לפעול, מתפוגג הדיכאון בהדרגה.
האם התרופות ממכרות? לא. חלק מהתרופות נוגדות הדיכאון גורמות להשפעות שליליות קלות אם מפסיקים לקחתן בבת אחת. ניתן להימנע מההשפעות הבלתי נעימות על-ידי סיום הטיפול באופן מבוקר.
כמה זמן יש לקחת את התרופות? מקובל על דעת רוב הרופאים כי רצוי להתמיד בנטילת תרופות נוגדות דיכאון לפחות למשך ששה חודשים נוספים לאחר ההחלמה מהדיכאון. נטילת התרופות באופן שכזה, מקטינה את הסיכון להישנות הופעת הדיכאון. חלק קטן מהחולים שב להיות מדוכא מיד עם סיום הטיפול התרופתי. לחולים אלה מומלץ להתמיד בטיפול על בסיס ארוך טווח.
מהו הסוג הטוב ביותר של תרופות נוגדות דיכאון? אין שום הוכחה חותכת כי תרופה מסוימת טובה מחברתה, אם המבחן הוא כמה אנשים שאבו ממנה תועלת. כשני שלישים מן החולים יחושו הטבה בתסמינים מכל תרופה שהיא  הנוגדת דיכאון.
לעיתים יש להעדיף שימוש בתרופה מסוימת על פני חברתה בגלל השפעות לוואי. למשל: חולה בדיכאון ששנתו מופרעת ישאב תועלת רבה יותר מתרופה נוגדת דיכאון שגם מרגיעה ומרדימה. לעומתו חולה בדיכאון שאין לו בעיות שינה עשוי להעדיף תרופה נוגדת דיכאון שאינה מרדימה בכדי שיוכל להתעורר בלילה (לטפל בילדיו הקטנים למשל).
אם תרופה נוגדת דיכאון מקבוצה מסוימת אינה פועלת כמצופה ממנה, יש סיכוי טוב שתרופה מקבוצה אחרת תפעל כשורה.

תרופות מייצבות מצב רוח
תרופות לייצוב מצב הרוח, שהבולטת בהן היא ליתיום, משמשות לטיפול, בעיקר, בשני מצבים. בעת דיכאון כאשר מצב הרוח שפוף באופן חמור, ובעת הפרעה דו קוטבית (מאניה דפרסיה) כאשר התנודות במצב הרוח הן קיצוניות (מדיכאון לרוממות רוח וחוזר חלילה).
ליתיום הוא חומר כימי המצוי בטבע, המשמש למעלה מ- 50 שנים כתרופה לבעיות מצב רוח.

מהם השימושים בליתיום?

לתרופת הליתיום יש שלושה שימושים עיקריים:
1. טיפול ברוממות רוח (מאניה). בעת רוממות רוח המחשבות מתרוצצות, לוקים בפעילות יתר והנפש נמצאת בסערת רוחות. רמות גבוהות יחסית של ליתיום בדם מייצבות את מצב הרוח ומאטות את הנמרצות המאפיינת את רוממות הרוח. רמות גבוהות של ליתיום מגבירות את הסיכון לתופעות לוואי, לכן מקובל להתחיל את הטיפול ברוממות רוח בתרופות אחרות ולהמירן בהדרגה לליתיום.
2. ייצוב מצב הרוח. בכדי למנוע הישנות של מצבי רוח שמתחלפים בקיצוניות, ולאחר שחלף פרץ של הפרעה דו קוטבית, מקובל ליטול ליתיום לפרקי זמן ארוכים, של שבועות, חודשים עד לשנתיים, בכדי להשיג את השפעתו המרבית לייצוב מצב הרוח. גם אם הליתיום אינו מונע לחלוטין תנודות חריפות במצב הרוח, הוא מפחית את חומרתן.
3. הגברת השפעתן של תרופות נוגדות דיכאון. כאשר הטיפול התרופתי אינו פועל באופן מלא בעת דיכאון, תוספת של ליתיום היא דרך טובה ביותר להגביר את יעילותו ולהביא לשיפור בתסמיני הדיכאון.

איך פועל הליתיום?

אופן פעולת הליתיום אינו ממש ידוע, אך ההשערה המקובלת היא שחומר זה משנה את תגובת תאי העצבים לחומרים כימיים שנקראים ממסרים עצביים. ליתיום ידוע כתרופה יעילה ביותר שרצוי ליטול אותה לפני השינה בכדי להפחית את השפעתן של תופעות הלוואי. ליתיום איננו ממכר, אך יש לסיים את הטיפול בליתיום באופן מבוקר בכדי למזער את הסיכון להישנות המחלה. ליתיום היא תרופה בטוחה אם משתמשים בה כיאות, בהתאם להוראות הרופא המטפל.

מדוע יש צורך בבדיקות דם בעת נטילת ליתיום?

בכדי להשיג השפעה מיטיבה, צריך להגיע לרמה מסוימת של ליתיום בדם. רמה נמוכה מדי פירושה חוסר יעילות בטיפול ואילו רמה גבוהה מדי עלולה לגרום לאי נעימות ולסיכון מוגבר של תופעות לוואי רציניות. לכן, כחמישה ימים לאחר תחילת הטיפול יבדוק הרופא אם רמת הליתיום בדם היא הרמה הרצויה, ויגדיל או יפחית את מינון התרופה לפי הצורך. לאחר שהושגה הרמה הרצויה, יורדת תדירות בדיקות הדם, והן נערכות לשם ביקורת אחת לחודשיים או שלושה.

מהן תופעות הלוואי כתוצאה מנטילת ליתיום?

תופעות הלוואי השכיחות ביותר עם תחילת הטיפול הן: יובש בפה, טעם מתכתי בפה, רעידה קלה בגוף, תחושה קלה של חולשה ושלשול קל. תופעות לוואי אלה חולפות מעליהן, בדרך כלל, לאחר הסתגלות הגוף לתרופה.
לאחר נטילת ליתיום לזמן מה, עלולים להבחין בעליה במשקל הגוף, בהשתנה תכופה יותר ובצמא מוגבר (על כך יש לדווח מיד לרופא המטפל), נפיחות בקרסוליים ותת פעילות של בלוטת המגן. לפרקים עלולות להופיע בעיות קלות ביכולת הזיכרון. בעיות אלה נעלמות, בדרך כלל, עם הפחתת המינון או עם הפסקת הטיפול לפי שיקולו של הרופא המטפל.

למשך כמה זמן יש ליטול ליתיום?

לליתיום יש השפעה מונעת אם הוא נלקח לפרק זמן ארוך. ברוב המקרים נוטלים ליתיום למשך שנה עד שנתיים בכדי למצות את מירב התועלת משימוש בו. חולים רבים זקוקים לטיפול ארוך טווח בליתיום למניעת הישנות המחלה.
הפסקת השימוש בליתיום חייבת להיעשות בהדרגה במשך מספר שבועות או חודשים בכדי למנוע פרץ של רוממות רוח שעלול להתרחש כתוצאה מהפסקה פתאומית בטיפול.

האם יש תרופות חליפיות לליתיום?

יש מספר תחליפים לליתיום שהבחירה באחד מהם היא בהתאם למטרתו המוגדרת של הטיפול. התחליפים אינם כה יעילים כמו הליתיום ולכן רצוי לשוחח עם הרופא המטפל על תועלתן של החלופות השונות.
למרות הקשיים האפשריים שעלולים להיגרם מטיפול בליתיום, זוהי עדיין התרופה הטובה ביותר לייצוב מצב הרוח לרוב החולים. בעזרתה ניתן גם להשיג תוצאות טובות יותר בטיפול בעזרת תרופות נוגדות דיכאון, ורוב משתמשי הליתיום מצליח לשלוט בעזרתו במצב רוחו ולשפר את איכות חייו.

טיפולים מילוליים (פסיכותרפיה)
פסיכותרפיה (טיפול נפשי באמצעות שיחות) יכולה להיות חלק חשוב של הטיפול בדיכאון ובהפרעה דו קוטבית (מאניה דפרסיה). מטפל טוב עשוי לסייע ללוקה בדיכאון לשאת טוב יותר את תחושותיו הקשות ואת התסמינים המכבידים, ולשנות דפוסי התנהגות שאולי הם שהובילו לפריצת המחלה.
טיפול מילולי אינו רק "לדבר על הבעיות שלך", אלא גם עבודה משותפת למציאת פתרונות. חלק מן הטיפולים כולל גם "שיעורי בית" כגון: מעקב אחר מצבי הרוח, רישום של המחשבות, או השתתפות מבוקרת באירועים חברתיים שעוררו חרדות בעבר. המטפל יעודד את החולה להתבונן על דברים בדרך אחרת וילמד אותו שיטות תגובה חדשות לאנשים ולאירועים שונים.
רוב הטיפול המילולי כיום הוא תכליתי ומתמקד במחשבות, בתחושות ובנושאים העכשוויים אותם חווה החולה. התמקדות בעבר עשויה, אמנם, לסייע בהסברת הסיבות למתחולל כעת, אך התמקדות בהווה תעזור ללוקה בדיכאון, באופן מעשי, להתמודד עם מצוקות ההווה ולהתכונן לעתיד טוב יותר.
בתחילת הטיפול, הפגישות עם המטפל תהיינה תכופות יותר, בהמשך ילמד החולה להשתלט על בעיותיו ולהימנע מדברים שעלולים לעורר מצוקות, כך שתרד תכיפות הפגישות עם המטפל והן תהיינה לתחזוקה בעיקר.

מהי תרומתו של הטיפול המילולי?

טיפול מילולי הוא עבודת צוות בה החולה משוחח בגילוי נפש מרבי על מצוקותיו ובה לומד המטפל על הבעיות והמועקות של החולה ומעניק לו את הדברים הבאים:

  • הבנת המחלה.
  • הגדרת מטרות ההחלמה והשגתן.
  • התגברות על פחדים ועל חוסר בטחון.
  • התמודדות עם עקה.
  • הסברת טיב ההתנסויות שלאחר טראומה.
  • הפרדה בין האישיות האמיתית לבין זו שבאה לידי ביטוי בעת מחלה.
  • זיהוי גורמים שמעוררים החרפה בתסמינים.
  • שיפור יחסים בקרב המשפחה ועם חברים.
  • תכנון העתיד.
  • הבנת הצרכים.
  • גיבוש שיגרה יציבה ובלתי תלויה.
  • פיתוח תוכנית להתמודדות עם משברים.
  • הבנה מדוע דברים מסוימים מעיקים ומה ניתן לעשות בקשר לכך.
  • שינוי הרגלי חיים הרסניים, כגון: אלכוהול, סמים, בזבזנות ועוד.
  • הבנת מהות הטיפול והתמדה בו.

איך מוצאים מטפל?
בקש המלצה מרופא המשפחה או מקרוב משפחה או מחבר על מטפל המומחה בבריאות הנפש. אפשר גם להתקשר בטלפון למרכזים לבריאות הנפש בקופות החולים או במשרד הבריאות ולקבל המלצות על מטפלים שונים. חפש קבוצות תמיכה בנושא הדיכאון שישמחו להמליץ לך על מטפל. גלוש באינטרנט בפורומים של מדוכאים, גם בהם תוכל למצוא המלצות למטפלים.
נסה לדבר עם מטופלים ולמד מניסיונם על טיפולים מילוליים ועל מטפלים שונים. אם מלאכת החיפוש קשה לך, נסה להיעזר בקרוב משפחה שיאתר עבורך את המטפל המומלץ.
יכולתך לדבר בכנות ובפתיחות עם המטפל, יכולתך לקבוע יעדים ברורים ורצונך להשיג התקדמות אמיתית הן חשובות ביותר. חשוב על יחסיך עם המטפל כעל שותפות. על שניכם לעבוד יחדו בכדי למצוא תוכנית טיפול שתביא אותך להרגיש טוב יותר. אל לך להרגיש מאוים או נבוך בעת שיחה גלויה וכנה על תחושותיך ומצבך.
המטפל שלך יכול להיות רופא פסיכיאטר או פסיכולוג או עובד סוציאלי או יועץ. ישנם הבדלים בהכשרה ובניסיון של סוגי המטפלים השונים, אשר משפיעים על אופי הטיפול והתנהלותו. בעוד שפסיכיאטר מורשה, בתוקף הכשרתו כרופא, לשלב טיפול תרופתי עם הטיפול המילולי, פסיכולוג או עובד סוציאלי צריכים את עזרתו של רופא המשפחה או את עזרתו של הפסיכיאטר לשם שילוב תרופות בטיפול.

איך כדאי להתכונן לפגישה הראשונה עם המטפל?

רצוי להכין, לפני הפגישה הראשונה עם המטפל, שתי רשימות קצרות. רשימה אחת צריכה לכלול את עברך הרפואי, הבעיות הרפואיות שיש לך, התרופות שאתה נוטל כעת, בעיות רפואיות שהיו לך בעבר, תרופות שנטלת בעבר, עבר רפואי של בני משפחה קרובים ורגישויות למזון ולתרופות שיש לך.
ברשימה השנייה רצוי שתרשום את הדברים הבאים:

  • מהם הדברים המעיקים עליך שבהם אתה חפץ לטפל.
  • פרטים על היחסים בתוך המשפחה ועם חברים.
  • תחושות שמציקות לך, כגון: כעס, חרדה ורגזנות.
  • שימוש באלכוהול או בסמים.
באמצעות הרשימות שתערוך תוכל לספק למטפל מידע בהיר על מצבך הגופני והנפשי ותוכל להציב בפניו את שאיפותיך וציפיותיך מן הטיפול.

מה קורה בפגישה הראשונה עם המטפל?
הבא עימך את הרשימות שהכנת מראש. ספר למטפל מהן תקוותיך מן הטיפול. המטפל ישאל אותך מספר שאלות, אך דע לך שבמפגשים הראשונים, רוב מלאכת הדיבור תיפול עליך. לאחר מספר פגישות, בהנחה שמצאת שפה משותפת עם המטפל, הכן רשימה של מטרות קצרות טווח ומטרות ארוכות טווח אותן אתה רוצה להשיג בעזרתו של המטפל. בעקבות כך יוכל המטפל לשער כמה זמן יארך הטיפול ומתי יש לצפות להטבה במצבך.

איך תדע אם משתפר מצבך?

לאחר זמן מה, בחן את רשימת המטרות שהצבת בכדי לראות האם אתה קרוב יותר להשגתן. מעקב יומי אחר תחושותיך ואחר יכולתך להתמודד עם מצבים מעיקים יוכל לעזור לך להבחין בשיפור. השיפור במצבך לא יתרחש בין לילה, אך עליך להבחין בשינוי המגמה בחייך, גם אם משמעותה היא רק הבנה טובה יותר של מחשבותיך ותחושותיך. חשוב ואף עוזר ללמוד, ככל שניתן, על הפרעות מצב רוח ועל דרכי הטיפול בהן. ידע הוא כוח.

מה קורה אם אין שיפור במצבך?

אם לאחר מספר שבועות לא תתחיל לחוש בהקלה, שמורה לך הזכות ואולי אף החובה למצוא מטפל אחר. עליך לחתור לקבלת הטיפול הטוב ביותר, ואתה הוא השופט הקובע מה מתאים ויעיל לך.

מהו סוג הטיפול המילולי הטוב ביותר?
ישנם סוגים רבים של טיפול מילולי, ורוב המטפלים משתמשים בשילוב של מספר גישות טיפוליות. טיפול התנהגותי מתרכז בפעולותיך, טיפול תפיסתי מתמקד במחשבותיך וטיפול בין אישי בוחן את יחסיך עם הסובבים אותך. לעיתים יצורפו יקיריך לטיפולים משפחתיים או לטיפולים זוגיים. במקרים מסוימים תשולב בטיפולים קבוצתיים עם אנשים שאינם קרובים לך שמטופלים אצל אותו מטפל. גישה טיפולית מסוימת, אינה בהכרח, טובה יותר מגישות אחרות. הגישה הטובה ביותר היא זו שמביאה לך את התועלת המרבית.

מהם סוגי הטיפול המילולי הנפוצים ביותר לדיכאון ולהפרעה דו קוטבית?

הטיפולים המילוליים הנפוצים ביותר הם טיפול בין אישי (IPT) וטיפול תפיסתי התנהגותי (CBT).
טיפול בין אישי. זהו טיפול שפותח במקורו לדיכאון. מאוחר יותר הוא אומץ לטיפול בהפרעה דו קוטבית ובהפרעות נפשיות אחרות. זהו טיפול מוגבל בזמן ומכוון מטרה, שפונה אל תסמיני החולה, קשריו החברתיים ותפקידיו. טיפול בין אישי מתמקד במה שקורה "כאן ועכשיו" ומתיימר לסייע בשינוי מצבו של החולה ולא רק להבין את מניעיו ומעשיו. החולה והמטפל בוחנים את יחסיו החברתיים של החולה בהווה ובעבר. הטיפול אינו מתמקד בתת-מודע של החולה, או במניעיו, תקוותיו וחלומותיו. הטיפול בוחן את ההכרה, את הפעילות המוחצנת ואת ההתאמה החברתית. אין הוא מנסה לשנות את האישיות, אך מנסה ללמד מיומנויות חדשות שעשויות לצמצם תסמיני הפרעות אישיות.
המטפל נוטל חלק פעיל במסע ההחלמה של החולה. המטפל אינו מטיל על החולה לבצע "שיעורי בית" אלא מעודד אותו לעסוק בפעילויות חברתיות. המטפל מסייע לחולה לבחון את תסמיניו וליחס אותם לאחת מתוך ארבע קבוצות: שכול שאינו נפתר על אובדן של איש קרוב, מחלוקות בין אישיות, שינויים במהלך החיים, כגון מעבר דירה או החלפת עבודה, וחסכים בין אישיים (בידוד או חוסר במיומנויות חברתיות). המטפל והחולה בוחנים יחדו אירועים ספציפיים, אחד אחר השני, בכדי להשתחרר מהתסמינים ומהמועקה.
טיפול תפיסתי התנהגותי. זהו שילוב בין טיפול תפיסתי הכולל בחינה של השפעת המחשבות על התחושות, לבין טיפול התנהגותי הכרוך בשינוי האופן בו מגיב החולה למצבים מאתגרים. זהו טיפול מכוון מטרה הפועל במיטבו כאשר החולה נוטל בו תפקיד פעיל.
החלק התפיסתי בטיפול מאפשר לחולה להכיר במחשבות האוטומטיות ובאמונות הבסיסיות שתורמות לתחושות שליליות. המטפל מסייע לחולה להבחין מה שקרי או חסר הגיון בהן ועוזר לו לשנותן. מחשבות אוטומטיות כוללות, בין השאר, התמקדות בפרט שלילי אחד (איש לא אהוד למשל), הוספת איכות שלילית לכל דבר (הגזע האנושי בכללותו רע למשל), תפיסת הדברים כ"כולם רעים" או "כולם טובים" והענקת תוויות כגון: "מפסידן", "לא טוב" או "חסר ערך". אמונות בסיסיות עלולות לכלול, בין השאר, "אני חייב להצליח בכל דבר", "כל אחד חייב לאהוב אותי", "יהיה זה אסון אם הדברים לא יקרו כפי שתכננתי או ציפיתי" או "אין בכוחי לשנות את האומללות בה אני נמצא".
ההיבט ההתנהגותי בטיפול מתרחש לאחר שהחולה נמצא במצב נפשי רגוע יותר. כעת יכול החולה לפעול בכדי להתקדם אל עבר מטרותיו המתוכננות. לדוגמא: אם מחמת הדיכאון נמנע החולה מלחיות את חייו, יעודדו המטפל לשוב ולעסוק בתחביביו ולבלות יותר במחיצת חבריו. או לחילופין יודרך החולה, תחת השגחה, לשוב ולהתעמת במצבים או עם דברים ואנשים שעוררו בו פחד ובהלה. באמצעות הדרכה לומד החולה לרכוש דפוסי התנהגות חדשים ובריאים יותר.
בעת טיפול תפיסתי התנהגותי מוטלים על החולה "שיעורי בית". הם עשויים לכלול צפייה בהקלטות של מפגשים, או ניסיונות לאמץ גישה חדשה לבעיה ישנה. שיעורי הבית עשויים לכלול תרגילים להגברת מודעותו של החולה למחשבותיו ולמעשיו מבלי לשפוט אותם.
החלקים החשובים ביותר בכל סוג שהוא של טיפול מילולי הם: שותפות, תקשורת, מטרות, שיתוף פעולה, אמון, הבנה ופעולה. טיפול מוצלח עשוי לסייע בשינוי לטובה של מחשבותיו של החולה, אמונותיו, תפיסותיו, פעולתו ומצבי רוחו.

טיפול בנזע חשמלי (ECT)
טיפול ב"שוק חשמלי" בהפרעות נפשיות נמצא בשימוש למעלה מ- 50 שנים, אך הוא עדיין אחד הטיפולים השנויים ביותר במחלוקת בפסיכיאטריה. למרות שרוב הפסיכיאטרים מסנגרים על הטיפול בנזע חשמלי, יש אי-נוחות רבה בקרב הציבור בנושא זה. הפסקת השימוש ב"שוק חשמלי", כמענה ללחץ ציבורי, עלולה ליטול מחולים מסוימים טיפול יעיל, שבנסיבות מסוימות יכולה אף לסכן את חייהם.

במה כרוך הטיפול בנזע חשמלי?
הטיפול כרוך בשליחת זרם חשמלי חלש וקצר לראשו של המטופל שגורם לו להתקף מבוקר. הטיפול מתבצע תחת הרדמה מלאה, כך שהמטופל אינו חש בהתקף. כמו כן ניתנת, לפני תחילת הטיפול, תרופה להרפיית השרירים, כדי להפחית את תנועות הרעידה ולמנוע פציעה. הטיפול ניתן, בדרך כלל, פעמיים בשבוע. מהלך מלא של טיפול ב"שוק חשמלי", כולל 6 עד 12 טיפולים. רוב המטופלים מאושפזים בבית חולים בעת הטיפול, אך אפשר לקבלו ללא אשפוז רצוף.

איך פועל הטיפול ב"שוק חשמלי"?
בתצפיות רבות שנערכו, מצאו הרופאים כי חולים במחלת הנפילה (אפילפסיה) שלקו גם בדיכאון, היו מדוכאים פחות לאחר התקף של מחלת הנפילה. דיכאון נגרם, ככל הנראה, בעקבות ירידה ברמות של חומרים כימיים במוח, וטיפול בנזע חשמלי מביא לעליה ברמות חומרים אלה. הדרך המדויקת בה פועל ה"שוק החשמלי" נותרה בלתי ידועה, אך אי ידיעה זו אינה פוגמת ביעילותו.

מתי רצוי לטפל בדיכאון בעזרת נזע חשמלי?
הרופא ישקול טיפול בעזרת "שוק חשמלי" במקרים הבאים:

  • מטופל הסובל מדיכאון חמור ואינו מגיב לצורות אחרות של טיפול.
  • מטופל הסובל מתופעות לוואי שאינו יכול לשאת אותן.
  • מטופל הזקוק להקלה מיידית (למשל: מטופל שאינו אוכל ושותה או מטופל בעל נטיות אובדניות קשות).
  • טיפול ב"שוק חשמלי" הוא טיפול יעיל במקרים של שסעת (סכיזופרניה) או הפרעה דו קוטבית (מאניה דפרסיה), אך השימוש בו אינו שכיח.
  • טיפול בשוק חשמלי אינו מסוכן יותר מניתוח קל שנעשה תחת הרדמה כללית.

מהן תופעות הלוואי בעקבות טיפול בשוק חשמלי?
מטופלים רבים מדווחים על בעיות זיכרון קלות במהלך הטיפול. אין עדויות לבעיות בזיכרון לאחר הטיפול. אנשים רבים חווים בלבול לאחר היקיצה מן ההרדמה, אך המצב מתבהר לאחר שעות ספורות. יכולת למידת מידע חדש במהלך הטיפול נפגעת, אך חוזרת לתקנה לאחר גמר הטיפול. חלק מהמטופלים סובל מכאבי ראש וממחושים בשרירים מיד לאחר הטיפול שחולפים, בדרך כלל, לאחר נטילת משכך כאבים קל.

האם "שוק חשמלי" גורם לנזק בלתי הפיך למוח?
כמות הזרם החשמלי המגיעה לגולגולת והכמות הפחותה שמגיעה למוח היא קטנה מכדי לגרום לנזק בלתי הפיך למוח. במחקרים שבדקו היתכנות של נזק מוחי בעת טיפול בנזע חשמלי לא נמצאו ראיות כלשהן לנזק. יתרה מזאת, חולי אפילפסיה (מחלת הנפילה) החווים מדי פעם התקפים בלתי מבוקרים, אינם מפתחים נזקים בלתי הפיכים למוחם, אלא אם כן ההתקפים הם ממושכים.

הענות לטיפול בנזע חשמלי
הרופא אינו יכול להחליט על דעת עצמו לטפל בחולה ב"שוק חשמלי". חולה המתקשר עם סביבתו, מקבל הסבר מפורט על מהות הטיפול ומתבקש לאשרו בכתב. החולה יכול לסגת מהסכמתו לטיפול בנזע חשמלי בכל עת והטיפול יופסק. אם החולה אינו מתקשר ואינו מסוגל לתת את הסכמתו לטיפול, ימונה רופא בלתי תלוי (שאינו מעורב בטיפול בחולה) שיתבקש לתת את חוות דעתו. אם אותו רופא יגיע למסקנה כי הטיפול בנזע חשמלי הוא הטיפול המתאים, הוא ייתן את הסכמתו בשמו של החולה. חולה השוקל קבלת טיפול ב"שוק חשמלי", טוב יעשה אם יתייעץ תחילה בפסיכיאטר המטפל בכדי להבין את מלוא משמעות הטיפול.

לפרק הבא: גישות משלימות לטיפול בדיכאון