שכול, יגון ודיכאון

יגון הוא מונח המתאר את מכלול התחושות, המחשבות וההתנהגות המתחוללות לאחר שכול. המונח שכול מתאר כל אירוע שיש בו אובדן, אך בעיקר מדובר במותו של קרוב יקר.

אין דרך "נכונה" להתמודדות עם מוות של קרוב יקר. תגובתם של אנשים לאובדן היא אישית ותלויה בחלקה בטיב היחסים עם הקרוב שנפטר, אך תלויה גם באישיותם ובחינוכם. ימים מסוימים בלוח השנה, כמו: חגים או ימי הולדת, עלולים לשמש כתזכורת מכאיבה שתחמיר את היגון בעקבות השכול.

משמעות ההבדל בין יגון לדיכאון היא נושא שנוי במחלוקת. התסמינים אותם חווים בעת יגון דומים ביותר לתסמיני דיכאון.

מדוע עלול להתפתח יגון בעקבות שכול?
בני האדם זקוקים, לצורך בריאותם הרגשית, לפתח קשרים רגשיים חזקים עם אנשים אחרים ובמיוחד עם אנשים הקרובים להם. בני האדם משקיעים מאמץ רב בשימורם של הקשרים הרגשיים, ומותו של קרוב יקר קוטע באחת את אותם קשרים. אפשר לראות ביגון כמאבק לשמר קשרים רגשיים ובו זמנית לחוות מציאות של אובדן.

שכול הוא תהליך שהמתאבל צריך להשלימו לפני שישוב למהלך חייו השגרתי. השכול כולל פרידה מהקרוב שהלך לעולמו, ארגון מחדש של העולם בלעדיו ופיתוח מערכות יחסים חדשות.
אנשים מתאבלים לא רק על מות יקיריהם, אלא גם על חלומות שחלמו עימם ושלא התגשמו ותוכניות לעתיד שתכננו עימם ושלא יצאו אל הפועל.

שלבים בהתפתחות היגון

תחושת היגון עוברת, בדרך כלל, שלושה שלבים שאינם מופיעים בהכרח ברצף.

  • השלב הראשוני הוא הלם ואי יכולת להאמין שהמוות אכן התרחש. שלב זה יכול לארוך דקות או אף שבועות.
  • שלב הצער העמוק שאורכו שבועות עד חודשים ובמהלכו עלול לפרוץ דיכאון. בשלב זה קשה לתכנן את העתיד.
  • שלב ההשלמה לאחר חודשים או אפילו שנים.

מהי תחושת יגון טיפוסית?

התסמינים המופיעים בעת יגון טיפוסי בעקבות שכול הם:

  • תחושות של אי-אמון, הלם, קהות חושים ואיבוד קשר למציאות.
  • געגועים לקרוב היקר שהלך לעולמו.
  • כעס.
  • תחושת אשם.
  • עצבות ופרצי בכי.
  • עיסוק כפייתי במנוח ובזכרו.
  • הפרעות שינה ואכילה שמלוות, לעיתים, בירידה במשקל.
  • שמיעת קולו וראיית דמותו של הנפטר.
תסמינים אלה או חלקם, עזים יותר בסמוך למותו של היקר לנו ועם הזמן דועכים בהדרגה. המתאבל מתחיל להשלים עם האובדן ומכוונן מחדש את חייו.
תחושת היגון מתקיימת, בממוצע, ששה חודשים, ויכולה להתמשך גם כשנה. ביטויי היגון משתנים בתרבויות השונות. פרץ זמני של יגון עלול לשוב ולהופיע בתאריכים בעלי משמעות, כמו ימי הולדת או ימי נישואין של הנפטר.

יגון ודיכאון

יגון ודיכאון הם שתי תופעות נפרדות. אפשר לשאת ביגון מבלי לפתח דיכאון, למרות שהתחושות בשני המצבים דומות. בכל אופן, כשליש מאנשים שכולים עלול לפתח מחלה דיכאונית כחודש לאחר אובדנו של יקירם, ו- 15% עלולים להישאר מדוכאים גם לאחר שנה. להלן מספר תסמינים שעלולים להצביע על כך שהמתאבל לקה בדיכאון:

  • תחושות אשמה חריפות שאינן קשורות לשכול.
  • מחשבות אובדניות או עיסוק מוגבר במוות.
  • תחושה שהכול איבד מערכו.
  • דיבור ותנועות גוף איטיים באופן בולט.
  • שהיה מרובה, בחוסר מעש, במיטה.
  • תקופה ממושכת של חוסר יכולת חמור לתפקד (לצאת לעבודה, להיפגש עם אנשים ועוד).
  • הזיות ממושכות על הנפטר או הזיות שאינן קשורות לשכול.

מי מועד ללקות בדיכאון בעקבות שכול?
קשה לקבוע מי עלול ללקות בדיכאון בעקבות אובדן יקירו, אך ידוע שקיימים גורמי הסיכון שמגבירים את הסיכוי לכך והם:

  • פרצי דיכאון בעבר.
  • תסמיני יגון עזים בסמוך מאוד למותו של הקרוב היקר.
  • תמיכה חברתית מועטה.
  • התנסות ראשונה או מועטה עם מוות.

טיפול ביגון ובדיכאון

תמיכתם של בני משפחה וחברים היא בעלת ערך רב, במיוחד בימים קשים. עצבות בעקבות שכול היא דבר טבעי, ואך טבעי הוא הרצון לשוחח אודות הנפטר ולחוש ברגשות מעורבים של צער וכעס בעת הדיבור אודותיו. הבעת הרגשות אינה מחמירה את מצבו של המתאבל ובמקרים רבים אף מסייעת לו לפרוק את אשר על ליבו.
אם תסמיני הדיכאון גוברים רצוי לפנות לקבלת טיפול מילולי או תרופתי. הטיפול יסייע בהחלמה מן הדיכאון ויהפוך את היגון לדבר שניתן לשאתו.

דחיית הטיפול בתסמיני הדיכאון עלולה להחמיר באופן ניכר את מצבו של המתאבל ולהכביד עליו מאוד בעוברו תקופה קשה זו של חייו.
מומחים לבריאות הנפש מודעים לתגובות השונות לאובדנו של איש יקר ויודעים להבחין מתי לוקה המתאבל בבעיה נפשית המצריכה טיפול.
יעוץ בעת יגון עשוי לסייע למתאבל לעבור את שלבי היגון השונים באופן מודרך ולחזור אט אט לשגרת חיים. מטרות הייעוץ בעת יגון הן:

  • שיחה על האובדן והשלמה איתו.
  • זיהוי תחושות הקשורות לאובדן (כעס, אשם, חרדה, חוסר תקווה ועצבות) וביטוין.
  • חיים ללא הנפטר וקבלת החלטות לבד.
  • פרידה רגשית מן הנפטר ויצירת מערכות יחסים חדשות.
  • הענקת תמיכה.
  • מציאת דרכים לשאת בשכול.
  • הסברים על תהליכי אבלות.

לפרק הבא: אירועי חיים מעיקים ודיכאון