מהי הפרעה דיכאונית?

איך מאבחנים דיכאון?

דיכאון הוא הפרעה כוללנית הבאה לידי ביטוי בגוף, במצב הרוח ובמחשבות. הדיכאון משפיע על הדרך בה אנו אוכלים וישנים, על הדרך בה אנו מרגישים כלפי עצמנו, ועל הדרך בה אנו חושבים על דברים שונים. מחלה דיכאונית אינה דומה למצב רוח עצוב חולף. זה גם לא אות לחולשה אישית או מצב שעשוי לחלוף אם רק נרצה או נקווה שכך יקרה. נשאלת השאלה איך מאבחנים דיכאון? אנשים הלוקים במחלה דיכאונית אינם יכולים, סתם כך, "לקחת את עצמם בידיים" ולהשתפר. ללא טיפול, תסמיני הדיכאון יישארו לשבועות ארוכים ואף לחודשים ולשנים. טיפול נאות, עשוי לסייע לרוב הסובלים מדיכאון.
תסמיני הדיכאון משתנים בין אדם לחברו, ותלויים גם בחומרתו של הדיכאון. מחלה דיכאונית גורמת לשינויים בחשיבה, בהרגשה, בהתנהגות ובמצב הגופני.

איך מאבחנים דיכאון?

שינויים בחשיבה. הסובל מדיכאון עלול לחוות קשיים ביכולת להתרכז וביכולת לקבל החלטות. חלק מן החולים מדווח גם קשיים בזיכרון לטווח קצר ועל שכחנות ופיזור הדעת. מחשבות שליליות וחשיבה שלילית אופייניות למצבי דיכאון. פסימיות, הערכה עצמית נמוכה, תחושות אשם מוגברות וביקורת עצמית מרובה הן תופעות שכיחות בעת דיכאון. 
שינויים בהרגשה. הלוקה בדיכאון עלול להרגיש עצבות ללא סיבה כלשהי. חלק מן החולים מדווח על כך שאינו שואב יותר הנאה מפעילויות שהסבו לו הנאה בעבר. עלולה גם להופיע ירידה במוטיבציה לפעול ובעקבותיה, שוויון נפש (אפאתיות) למתרחש סביב. עלולות להופיע תחושות של האטה ועייפות שאינן מתפוגגות ושורות עלינו כל הזמן. לעיתים הבעיה היא רגזנות ההופכת את היכולת לשלוט במזגנו לקשה יותר. במקרים חמורים, מתאפיין הדיכאון בתחושות של חוסר אונים וחוסר תקווה.
שינויים בהתנהגות. השינויים בהתנהגות, בעת דיכאון, הם השתקפות של הרגשות השליליים שאנו חווים. אנו עלולים לפעול באדישות רבה יותר משום שכך אנו מרגישים. חלק מהסובלים מדיכאון אינם חשים בנוח בחברת אנשים אחרים, ולכן הימנעות מחיי חברה היא תופעה שכיחה בקרב הסובלים מדיכאון. בעת דיכאון, אנו עלולים לחוות שינויים ניכרים בתיאבון, הן בצורת אכילה מוגזמת והן בהימנעות, כמעט מלאה, מאכילה. בגלל העצבות הממושכת, בכי רב הוא תופעה שכיחה. חלק מן הלוקים בדיכאון מלא בתלונות כמעט על כל המתרחש סביבו, דבר המתבטא בפרצי זעם. התשוקה המינית עלולה להעלם וכתוצאה מכך גם יחסי המין נעלמים. במצבים קיצוניים, עלול הלוקה בדיכאון להתעלם מהופעתו האישית ואף להזניח את ההיגיינה הבסיסית.  הלוקה בדיכאון מפחית, באופן ניכר, את פעילותו ולכן יעילותו בעבודה ותפקודו בבית נפגעים. לחלק מחולי הדיכאון אף קשה לצאת מן המיטה.
שינויים במצב הגופני. שינויים במצבנו הגופני, בעת דיכאון, אף הם השתקפות של הרגשות השליליים שאנו חווים. עייפות כרונית, למרות שישנים יותר, היא תופעה שכיחה. חלק מן הלוקים בדיכאון אינו יכול לישון, או ששנתו קלה ומופרת בהתמדה. חולים אלו שוכבים ערים במשך שעות רבות או מתעוררים פעמים רבות במשך הלילה ובוהים בתקרה. חולים אחרים ישנים שעות רבות, ואפילו את רוב היום, אך עדיין חשים בעייפות. אנשים רבים מאבדים את התיאבון ומאטים את הקצב בעת דיכאון. רובם מתלונן על כאבים ומחושים. חולים אחרים סובלים מחוסר מנוחה ואינם מסוגלים לשבת בשקט.

מחלה דיכאונית ניתנת לטיפול
אם תסמינים אלה אינם מרפים מכם במשך שבועות או אף חודשים, ואם אתם חשים כך כמעט כל הזמן, כנראה שלקיתם במחלה דיכאונית. אם התגנב החשש ללבכם שלקיתם במחלה, אבחון עצמי אינו רעיון רע, אך אסור להסתפק בו. חשוב למהר ולפגוש מומחה רפואי. הרופא יוכל להעריך, בצורה מדויקת יותר, אם הנך חולה במחלה דיכאונית או שמא רק נתון במועקה רבה וחש בעצבות. יש לזכור כי מחלה דיכאונית ניתנת לטיפול, ולכן במקום לשבת ולדאוג שמא אתה מדוכא, עליך לעשות מעשה, אפילו אם אין לך חשק לעשות זאת מיד.

מהן הסיבות לדיכאון?
לאחר שהבנו איך מאבחנים דיכאון, כדאי לדעת כי רבות נאמר על הפרת האיזון הכימי במוח בעת דיכאון. אמירות אלה מרמזות, לכאורה, כי דיכאון הוא מחלה פיסית ללא גורמים נפשיים. לאמיתו של דבר, לכל הבעיות הנפשיות יש היבטים גופניים, כפי שלכל המחלות הגופניות יש רכיבים נפשיים. חוסר האיזון הכימי במוח בעת דיכאון חוזר לקדמותו הן בטיפול תרופתי והן בטיפול מילולי (פסיכותרפיה). לעיתים, טיפול מילולי בלבד עשוי להביא להשבת האיזון הכימי במוח, כך שיש רגלים לסברה כי חוסר איזון כימי במוח הוא תגובה פיסית לדיכאון שסיבתו נפשית, בניגוד לסברה אחרת הגורסת כי הבעיה הכימית במוח היא הסיבה שמחוללת את הדיכאון. כך או כך ניתן להתגבר על בעיית הדיכאון ושיעור ההצלחה בדרכי הטיפול השונות הוא די דומה, כל עוד מדובר בדיכאון קל עד מתון.
סוגים מסוימים של דיכאון נראים כבעיה שעוברת בתורשה, דבר המצביע על סבירות למועדות ביולוגית ללקות במחלה. זהו, אולי, המקרה בהפרעה דו קוטבית (מאניה דפרסיה), ובשיעור מצומצם יותר בדיכאון כבד חמור. חקר של משפחות, בהן בני המשפחה לדורותיה פיתחו הפרעה דו קוטבית, טרם הצליח לשים את ידו על שינוי גנטי זה או אחר כגורם להפרעה. על אף זאת ידוע שישנה מובהקות לסיכון להופעת המחלה בקרב אנשים עם עבר משפחתי של הפרעה דו קוטבית.
לא כל אדם שיש במשפחתו עבר של הפרעות דיכאון יפתח בהכרח את המחלה. גורמים אחרים, כגון: עקה (סטרס) וגורמים פסיכולוגיים נוספים יכולים להיות כרוכים בהופעתן. אנשים עם הערכה עצמית נמוכה, בעלי ראיה פסימית את עצמם ואת הסובב אותם, או אנשים מרובי מועקות, מועדים יותר ללקות בדיכאון.
בשנים האחרונות, נמצא במחקרים כי שינויים גופניים עלולים להיות מלווים גם בשינויים נפשיים. מחלות, כגון: שבץ, התקף לב, סרטן, מחלת פרקינסון והפרעות הורמונאליות, עלולות לגרום למחלות דיכאוניות, להפוך את החולה לשווה נפש ואדיש לסיפוק צרכיו הגופניים, דבר שמאריך את משך ההחלמה. נמצא גם שאובדן חמור, יחסים אישיים קשים, מצוקה כספית וכל שינוי מעיק (במכוון או שלא) בדפוסי חיים, עלול לעורר הפרעה דיכאונית. נמצא גם כי גורמי תורשה, גורמים נפשיים וגורמים סביבתיים הכרוכים זה בזה, הם שילוב שיכול להצית את המחלה הדיכאונית.

לפרק הבא: דיכאון בקרב נשים