מושיטים עזרה לאדם שלקה בדיכאון

שיעור מקרי הדיכאון נמצא בעליה מתמדת. כחמישית מכלל האוכלוסייה ילקו בבעיה זו במרוצת חייהם. הדיכאון עלול להופיע בקרב כל קבוצות הגיל, אך שכיחותו בקרב נשים היא כפולה משכיחותו בקרב גברים. יש ראיות לכך ששיעור הדיכאון נמצא בעליה בגלל אורח החיים המודרני עמוס המועקות. סביר להניח כי קיימות סיבות נוספות לגידול בשיעורי הדיכאון, אך ברמת הפרט, יש חשיבות פחותה לסיבת הופעת הדיכאון וחשיבות מרובה הרבה יותר להושטת עזרה ללוקה בדיכאון.

תפקידה המכריע של התמיכה לאדם שלקה בדיכאון
לא קל, בלשון המעטה, להושיט עזרה לאדם שלקה בדיכאון. בשלבים הראשונים של המחלה, מתן התמיכה הוא משימה מפרכת שאין הכרת תודה בצידה. בטווח הארוך מתגלה כי התמיכה והעזרה שניתנו בלב חפץ, מסייעות באורח מופלא לחולה, והגמול והסיפוק של מעניק התמיכה הם עצומים. נתינת תמיכה מצריכה סבלנות רבה וכושר התמדה ודבקות במטרה. בסופו של תהליך נושאים המאמצים פרי והחולה משתקם וחוזר לשגרת חייו הטובה. סיוע בהצלת נפש אחת דומה להצלת עולם ומלואו.
מומחי בריאות הנפש, כמה שיהיו אוהדים, מבינים ומעודכנים, אינם יכולים לעקוב כל הזמן אחר כל שינוי זעיר בהתנהגותו ובמצב רוחו של החולה. כאן נכנס לתמונה מעניק התמיכה. הוא זה שמלווה באופן צמוד את החולה, מסייע לו מיד עם הופעת קושי או בעיה ומעודד את רוחו עם הופעת סימני החלמה.

מגבלות התמיכה
דיכאון שונה מרוב המצבים הרפואיים האחרים בכך שהלוקים בו נוטים, רק לעיתים רחוקות, לחפש תמיכה או לקדמה במאור עיניים ובנפש חפצה. הפרעה זו מלווה בתחושת אשם, בהערכה עצמית נמוכה ובאדישות, המלווים בקהות חושים, בבידוד עצמי, בעגמימות ממושכת ובמצב רוח שקשה לעמוד על טיבו. אוסף תסמינים זה מקשה על החולה לקבל את התמיכה והסיוע שמושטים לו.
למרבה הצער, למחלות דיכאוניות מתלווה אות קלון חברתי. מקובל על כולנו כי ניתן להעדר מן העבודה בגלל שבר ברגל, אך היעדרות מהעבודה מחמת דיכאון איננה מקובלת.
אם מעניק התמיכה מודע היטב לתסמיני המחלה ויודע מהי הדרך הטובה ביותר לטפל בהם, כי אז מוסרים מחסומים רבים שהציב הדיכאון לנוכח פני הסיוע והתמיכה.

זיהוי הדיכאון
לדיכאון פנים רבות. לעיתים הוא פורץ בעוצמה כתגובה לאירוע בלתי צפוי, ולעיתים הוא מתפתח בהדרגה בלי סיבה ניכרת לעין. בשני המקרים התסמינים די ברורים. מצב רוח ירוד ופרצי בכי שכיחים ביותר. יורד העניין, באופן ניכר, בעבודה, בתחביבים ובשעות הפנאי. הרגשות מתקהים ויש תחושה שאין טעם לחיות יותר. כושר הריכוז יורד והזיכרון מתעתע. חרדה וחוסר מנוחה הופכים לשכיחים. במקרים חמורים עלולות להופיע הזיות ומחשבות אובדניות. התסמינים הגופניים הבולטים הם בעיות שינה, בעיות תיאבון, עייפות מתמדת וירידה בחשק ובכושר המיני.

מה אסור לומר לאדם שלקה בדיכאון?
ביטויים, שכוונתם טובה, כמו: "אל תהיה עצוב" או "יש בשביל מה לחיות" או "קח את עצמך בידיים" או "צא מזה", אינם עוזרים כלל וכלל. לאדם שלקה בדיכאון אין את היכולת "לצאת מזה". שקיעה בדיכאון אינה בחירה ואין שום תועלת שניתן לשאוב מתסמיני הדיכאון. לו ניתן היה, כך סתם "לצאת מהם" קרוב לודאי שלא היו מופיעים מלכתחילה. רגישות רבה וסבלנות אין קץ הן בעלות חשיבות עליונה בעת הושטת עזרה לאדם שלקה בדיכאון.

איך מציעים תמיכה?
רצוי להתחיל בשיחה עם האדם שלקה בדיכאון על בעיותיו ועל תחושותיו. האזן לו ברגישות וגלה לו אהדה, גם אם מה שנשמע אינו נכון בעליל, או מוטעה מחמת הקושי להיחשף. אל תנסה להציע חיזוקים חסרי ביסוס, רק בכדי להביא מעט שמחה. אל תתיימר לשלוף פתרונות בזק שיעלימו באחת את הבעיה. עודד את יקירך לשוחח עם מומחים לבריאות הנפש, הם המיומנים יותר במציאת הטיפול הנאות. קבל את הדרך בה הוא רואה כעת את העולם, לא תוכל לשנות את מצב רוחו באמצעות טיעונים הגיוניים, למרות רצונך העז להראות לו את הדרך הנכונה. הבטח לו כי הטיפול הרפואי, לסוגיו השונים, הוא יעיל ושיש אור בקצה המנהרה. לאחר שהתחלתם לשוחח, הקפד לשמור על קשר רציף, היה זמין ובדוק איזה עזרה מעשית עשויה להתקבל בברכה ולסייע בהקלת הדיכאון. לווה את יקירך בביקורו אצל הרופא אם זה עשוי לסייע לו, אך אל תתפתה לנהל את חייו. אדם שלקה בדיכאון חייב לשוב ולהיות מסוגל לקבל החלטות לעצמו במהירות האפשרית.

מעקב אחר ההחלמה
זכור שתהליך ההחלמה יהיה ממושך כפי שתהליך השקיעה בדיכאון היה הדרגתי. עקוב אחר יקירך ונסה להעריך את ההתקדמות במצבו. אם מתגנב חשש לליבך כי המצב מחמיר, הסב את תשומת ליבו של הרופא המטפל לשינוי שהתחולל. לעיתים תידרש להיות זה שקובע מפגשים עם הרופא המטפל, רוכש התרופות והאחראי על נטילתן כשורה באופן סדיר. חשוב לעקוב אחר תופעות לוואי. לטיפול תרופתי עלולות להיות תופעות לוואי קשות שיכבידו על המטופל ויחבלו בתהליך ההחלמה. בעוד שעדיף להותיר את הטיפול הרפואי למומחים לבריאות הנפש, אין להימנע מלהציע לשקול טיפולים משלימים שנראים מבטיחים. פעילות גופנית, טכניקות התרגעות, השלמה תזונתית של חומצות שומן אומגה 3 מדגי מי מעמקים קרים וטיפולי מגע שונים הם בטוחים ויעילים במקרים רבים.

איום בהסבת נזק עצמי או בהתאבדות
מחשבות אובדניות או ניסיונות לגרימת נזק עצמי במתכוון הם, לצערנו, תסמינים שכיחים בעת דיכאון. ניסיון לגרימת נזק עצמי במתכוון הוא, לעיתים, קריאה לעזרה, אך במקרים אחרים הוא אות לדיכאון חמור הדורש התערבות דחופה של בעל מקצוע. אם יקירך מתחיל לדבר על האפשרות כי "אין יותר טעם לחיות ואולי כדאי לשים לזה סוף" או שהוא מתאר בפניך את הדרך בה יסיים את חייו, אל תשא באחריות לבד, פנה מיד לקבלת עזרה דחופה ממומחים לבריאות הנפש.

מצבי חירום ומשברים
חיי כולנו מלאים במצבים קשים שקורים באופן פתאומי. אדם שלקה בדיכאון עלול, במקרים כאלה, להידרדר במהירות אל "מעבר לקצה". במצב חירום שכזה חשוב לפנות מיד לרופא המטפל ולפעול לפי הנחיותיו. ארגוני מתנדבים שמפעילים קווי חירום, בהם אין צורך להזדהות, עשויים להעניק הקלה באמצעות שיחה בטלפון. אותם מתנדבים יקרים מיומנים להושיט עזרה במצבי חירום ותרומתם לא תסולא בפז. אפשר לפנות למרכזים לבריאות הנפש בקופות החולים ולהסתייע בהם. אסור בתכלית האיסור להתעלם מן המצב בתקווה שהוא יחלוף מעצמו, זה לא יקרה.

צרכיו של מעניק התמיכה
תמיכה והושטת עזרה לאדם שלקה בדיכאון עשויות להיות חוויה מתגמלת ומספקת, אך עלולות להיות גם חוויה מתישה וסוחטת כוחות. תומך מסור עלול בקלות למצוא את עצמו הרוס וחבול מן המצב, באופן שבריאות וחוסנו עלולים להיפגע. בכדי להבטיח תמיכה נאותה לאורך זמן, חייב התומך לדאוג לעצמו ולא לכלות את כוחותיו. חשוב לשמור על אורח חיים תקין, לישון ולאכול כשורה ולהמשיך לנהל שיגרת חיים בה לא מוותרים על תחביבים ופעילויות חיוניות. בריאותו הגופנית והנפשית של התומך באדם שלקה בדיכאון חשובה ביותר לשניהם.