דיכאון בקרב קשישים

דיכאון בקרב קשישים אינו, בהכרח, חלק בלתי נפרד מתהליך ההזדקנות. אך הוא הבעיה הנפשית השכיחה ביותר בקרב קשישים והוא מן הסיבות המרכזיות לביקור אצל הרופא בקרב אנשים שעברו את גיל 70. למרות שכיחותה של הבעיה, רק כ- 10% לערך מן הקשישים המדוכאים מקבלים טיפול אנטי דיכאוני. הסיבה המרכזית לכך נעוצה בדמיון שבין תסמיני הדיכאון לבין תסמינים הנגרמים כתוצאה ממחלות אחרות ומתרופותיהן, שמוביל לאבחון לקוי.

האם יש הבדל בין דיכאון בקרב קשישים לבין דיכאון בקרב אנשים צעירים יותר?
דיכאון בקרב קשישים מתקיים, למרבה הצער, לצד מחלות ומוגבלויות שונות השכיחות יותר בקרב קשישים. עקב הגיל המתקדם, מאבדים קשישים רבים את בן זוגם, פורשים מן העבודה ועוברים להתגורר בבתי אבות. שינויים כבדי משקל אלה, בתוספת ההנחה הרווחת כי בגילם הכול אמור להתנהל בקצב איטי יותר, גורמת לכך, לעיתים תכופות, שבני המשפחה והרופאים לא יבחינו בדיכאון. הם עלולים בשוגג לייחס את התסמינים למחלותיו הגופניות של הקשיש, להשפעת שינויים שחלו בחייו, ולתפיסה השגויה כי חלקם האחרון של החיים, בו דועך הקשיש בהדרגה, אמור כדרך הטבע, להיות רווי צער ומכאוב. כתוצאה מכך, קשישים רבים נאלצים להיאבק לבדם בתסמיני הדיכאון, שאילו אובחנו כשורה, ניתן היה לטפל בהם בהצלחה.
הדיכאון נוטה להיות ממושך יותר בקרב קשישים. התמשכות הדיכאון מכפילה את הסיכון למחלות לב, מפחיתה את הסיכוי להחלים ממנו ומגדילה את שיעורי המוות. במחקרים שנערכו בבתי אבות נמצא שקיומו של דיכאון בעת מחלה גופנית מגביר את הסיכון למות מהמחלה הגופנית.
דיכאון בקרב קשישים מוביל, ביתר שאת, להתאבדויות. שיעור ההתאבדויות בקרב קשישים מעל לגיל 80 הוא כפול בהשוואה לכלל האוכלוסייה.
מסיבות אלה, חשוב לוודא כי קשיש, שיש חשש לגביו כי לקה בדיכאון, אפילו דיכאון קל, יאובחן כיאות ויטופל בתשומת לב.

מהם גורמי הסיכון להופעת דיכאון בקרב קשישים?
הגורמים המגבירים את הסיכון ללקות בדיכאון בקרב קשישים מתחלקים, בהכללה, לגורמים חברתיים ולגורמים בריאותיים. הגורמים החברתיים כוללים: אלמנות, אירועים מעיקים, כגון: שכול, בדידות, ירידה בפעילות, איבוד העצמאות וחוסר במסגרת חברתית תומכת. הגורמים הבריאותיים כוללים: שימוש בתרופות מסוימות או שילוב בין תרופות מסוימות, קיומה של מחלה גופנית, כאב כרוני או כאב חמור, פגיעה בתדמית הגוף (כריתת אבר, ניתוח סרטן, שבץ ועוד), עבר של מחלה דיכאונית, עבר של דיכאון במשפחה ופחד מפני המוות.

תסמיני דיכאון אצל קשישים
באופן כללי, דפוסי הדיכאון אצל קשישים ובקרב מבוגרים צעירים יותר דומים, והם סובלים מאותם תסמינים.
תסמיני הדיכאון השכיחים הם:

  • תחושות של עצבות, דיכאון ושפיפות הרוח שחמורות בעוצמתן מעצב רגיל החולף במהלך היום.
  • איבוד של עניין בחיים. אין אפשרות ליהנות מדברים המסבים, בדרך כלל הנאה.
  • תחושות של עייפות ולאות גם אם רמת הפעילות נמוכה. המטלה הקלה ביותר הופכת למשימה קשה לביצוע. אין חשק לכלום.
  • איבוד התיאבון ולעיתים תכופות ירידה במשקל.
  • תחושה של חוסר שקט פנימי המקשה על מנוחה או התרגעות.
  • רצון להימנע מחברתם של אנשים. אם נמצאים אנשים בסביבה, הם מעוררים תחושות של רגזנות ועצבנות.
  • דפוסי שינה מופרעים. יקיצה מוקדמת מדי בבוקר שקשה אחריה לשוב לישון.
  • איבוד הביטחון העצמי. תחושה של חוסר טעם או תחושה שאתה הופך לנטל על הסובבים אותך.
  • תחושות אשם. הרהורים וחרטה על דברים מן העבר ללא מתאם אמיתי לחומרתם. תחושה שאתה נענש על ידי אלוהים על עברך.
  • מחשבות על התאבדות. רוב הסובלים מדיכאון חמור חשים בנקודת זמן זו או אחרת שיש לשים סוף לעניין. יש להתייחס למחשבות אלה ברצינות רבה. פירושן הוא שיש הכרח במתן עזרה מיידית.

חוסר נכונות לבקש עזרה. אנשים בכל הגילים עלולים ללקות בדיכאון, אך בקרב קשישים, התמונה יכולה להיות מעט שונה. קשישים נוטים להתלונן פחות על היותם מדוכאים, ולחילופין לדבר יותר על בעיותיהם הגופניות. הקשיש עלול להיות מודאג, באופן מתמיד, מהחשש שמא לקה במחלה, למרות שבביקור אצל הרופא לא נמצאה סיבה לדאגה. ההסבר לכך נעוץ, כנראה, בחינוך אותו קיבלו הקשישים שאין להטריד את הרופא אלא בבעיות גופניות. אם הרופא חושד שלנבדק הקשיש יש דיכאון, זו לא דרך אלגנטית לומר שבעצם אין לו בעיה. דיכאון הוא מחלה. קשישים מסוימים עשויים להתעקש לעבור בדיקות בלתי נחוצות. דבר זה רק יעכב את תחילתו של הטיפול לו הם באמת זקוקים.
בעיה גופנית שאינה חולפת. לעיתים עלול הקשיש להיות מוטרד מבעיה גופנית מסוימת למרות שהעיסוק בה לא ישנה דבר. זה עלול להיות אות מבשר לדיכאון הקרב ובא. טיפול בדיכאון לא יעלים את הבעיה הגופנית, אך יאפשר לשאת בה ביתר קלות.
דאגנות וחרדה. דיכאון עלול לעורר תחושות דאגה וחרדה חריפות אצל הקשיש. אנשים מסוימים הם מטבעם דאגנים יותר מאנשים אחרים. דאגנות יתר המלווה בחרדות עלולה להיות סימן לדיכאון.
בלבול ובעיות זיכרון. הדאגנות וסערת הרוחות עלולות להיות כה עזות עד שהקשיש יחוש ויראה מבולבל, מכיוון שיקשה עליו לזכור דברים. קושי זה שלעצמו עלול להגביר את החרדה ולעורר בקשיש את החשש שמא הוא הופך ל"סנילי". דיכאון חמור עלול, לעיתים, להתפרש באופן שגוי כשיטיון (אובדן קבוע של הזיכרון). קשישים הלוקים בדיכאון מודעים היטב ואף מודאגים מירידה ביכולת לזכור דברים, בעוד שקשישים שלקו בשיטיון אינם מודעים, בדרך כלל, למצבם. דיכאון ושיטיון הן בעיות נפרדות לגמרי, לכן חשוב ומועיל לקשיש לחפש עזרה אם מקנן בו החשש ל"סניליות". קשישים שלקו בשיטיון לוקים לעיתים אף בדיכאון וגם להם עשוי הטיפול בדיכאון לסייע רבות.
בדידות. עצם העובדה כי קשישים רבים חיים בגפם, אינה הופכת אותם כמובן מאליו למדוכאים, למרות שצעירים רבים משערים שכך הוא המצב. קשישים שהתרגלו לחיות לבד עלולים בהדרגה לפתח תחושת בדידות שלא חוו בעבר או שלא חוו אותה בעוצמה. תחושת בדידות עלולה להיות סימן גם לדיכאון.

פונים לקבלת עזרה
אם מישהו מאיתנו נעשה מדוכא, הוא עשוי להזדקק לעזרה מקצועית. איך נדע מתי הוא הזמן לפנות לקבלת עזרה ומה עלינו לעשות?
הדבר הראשון שיש לעשותו הוא לפנות לרופא המשפחה. רופא המשפחה מיומן דיו כדי להושיט עזרה לאנשים שלקו בדיכאון. אין אתה מבזבז את זמנו של הרופא על-ידי בקשת עזרה כשאתה חש בדיכאון.
הזמן לגשת לבקש עזרה הוא כאשר מרגישים כי הדיכאון החמיר יותר ממה שציפינו, נמשך כבר כמה שבועות, משבש את מהלך החיים, חברת אנשים אחרים הופכת לבלתי נעימה ומגיע הרגע בו נראה כי אולי אין עוד טעם להמשיך ולחיות.
לעיתים, לא אנחנו אלא החברים או בני המשפחה הם אלה שמבחינים בבעיה. אם כך קרה, לא כדאי להיאבק איתם ולטעון שהכול כשורה. בקר אצל רופא המשפחה, או אם אינך יכול לצאת, בקש מהרופא שיערוך ביקור בית. נוכחות של בן משפחה או חבר בעת ביקור הרופא רצויה ומועילה.

מדוע קיים דיכאון אצל קשישים ובכלל?
זה אך טבעי לשאול מדוע אנו מפתחים מחלה ולמה לקינו בה. אנשים מדוכאים נוטים להאשים את עצמם כגורם למחלתם, וזה קורה משום שהדיכאון גורם לנו לראות את הדברים באור שלילי ולהאשים את עצמנו בדברים שאין לנו שליטה בהם. בדרך כלל יש יותר מגורם אחד להופעת הדיכאון.
אירועים מכאיבים. למרות שדיכאון עלול להופיע לפתע פתאום, הוא פורץ, בדרך כלל, בעקבות אירוע מעיק, כגון: מוות של בן הזוג או חבר קרוב. אירועים מצערים הם נחלת רוב רובם של הקשישים, אך לא כל הקשישים לוקים בדיכאון. לכן אין זה נכון לומר: "למה אתה מצפה? כל אחד במצב זה היה לוקה בדיכאון!" נראה שאנשים מסוימים מועדים יותר ללקות בדיכאון בעקבות אירועים מעציבים. למשל, נראה שנשים מועדות יותר לחלות בדיכאון מאשר גברים, אך זה, כנראה, בגלל העובדה שגברים מדברים פחות על רגשותיהם.
עבר דכאוני. נראה די בברור היום כי קיומו של דיכאון בעברו של הקשיש או במשפחתו מגביר את הסיכון ללקות בדיכאון.

מחלה גופנית. כל מחלה גופנית עלולה לעורר דיכאון, אם היא מופיעה בפתאומיות, כמו שבץ, או שהיא מחלה ממושכת המגבילה את החולה, כמו מחלת פרקינסון. לפעמים שילוב של מספר מחלות עלול, במשך השנים, לגבות את המחיר ולעורר דיכאון. למרות שהקשר בין קיומן של מחלות גופניות לבין הופעת דיכאון נראה מובן ואולי אף מתחייב, יש מקום להושטת עזרה. דיכאון הנגרם ממחלה גופנית, מגיב היטב לטיפול. לעיתים כשקשיש הופך לפתע דיכאוני, הסיבה עלולה להיות מחלה גופנית בלתי מאובחנת, כגון: בעיות בבלוטת המגן. הרופא מיומן לאתר בעיות מסוג זה ולטפל בהן.

איך ניתן לסייע בעת דיכאון?
רוב הקשישים הלוקים בדיכאון מטופלים בביתם. אשפוז בבית חולים נעשה רק במקרים קיצוניים. ישנם שלושה סוגים עיקריים של טיפול בדיכאון: טיפול פיסי (תרופות אנטי דיכאוניות), טיפול פסיכולוגי וטיפול חברתי.

טיפול פיסי (תרופות אנטי דיכאוניות)
אם לקית בדיכאון ויש לך תסמינים גופניים, כגון: בעיות שינה, ירידה בתיאבון וירידה במשקל, ייתן לך הרופא, קרוב לודאי, תרופה נוגדת דיכאון. ישנם סוגים רבים של תרופות, כך שלא יהיה קושי למצוא את התרופה המתאימה לך. כדאי לזכור שכל התרופות לדיכאון עלולות לגרום לתופעות לוואי. הרופא יסב את תשומת לבך לתופעות הלוואי השכיחות. רוב תופעות הלוואי הן בעיקר מטרד ההולך ונחלש או אף נעלם לגמרי תוך מספר ימים, לכן שווה להמתין את אותם ימים אפילו אם אינך חש בנוח בתחילה.
כדאי גם לדעת כי תרופות אלה תתחלנה להשפיע לטובה על מצב רוחך תוך כשבועיים, אך בעיות השינה תשתפרנה מהר יותר. יש סבירות גבוהה כי לאחר 4 עד 6 שבועות תשוב להיות ולהרגיש כאחד האדם.
לפני קבלת התרופות, חשוב ביותר לידע את הרופא בכל התרופות שאתה נוטל, בכדי למנוע התנגשות בין תרופות שעלולה לגרום לנזק רב לבריאות, ובכדי למצוא את התרופה האנטי דיכאונית המתאימה לך.
תרופות נוגדות דיכאון רבות מאטות את תגובותיך ומטשטשות מעט, לכן חשוב שלא לנהוג ברכב בעת נטילת התרופות. אם הינך נוטל מספר סוגי תרופות אתה עלול להתבלבל ולשכוח לקחת מקצת מתרופותיך. בקש מהרופא או מהרוקח ערכה מיוחדת בה יסודרו התרופות במתכונת לקיחה יומית.

טיפול פסיכולוגי
טיפול מסוג זה כולל שיחות עם בעלי מקצוע שונים על הדרך בה אתה מרגיש, על בעיותיך בחיים ועל הדרכים לסייע לך להרגיש טוב יותר. טיפולים מסוג זה יעילים במקרים של דיכאון קל עד בינוני. במקרים חמורים יותר, מקובל לשלבם עם טיפול תרופתי. הטיפולים המילוליים אינם בהכרח "חיטוט בנפשך", דבר שאנשים רבים נרתעים ממנו, אלא הם, בדרך כלל, מאוד מעשיים. הם כוללים את בדיקת האופן בו אתה חושב על עצמך ועל הסובב אותך, שגורם לך לחוות דיכאון, ומציאת דרכים לשינוי. כך ניתן לצאת מן המלכודת של מחשבות שליליות שמתגברות בעקבות הדיכאון. חרדה ודאגנות שכיחות ביותר בעת דיכאון וישנן דרכים מילוליות יעילות לחוש רגוע יותר ומודאג פחות. קיימות שיטות רבות של התרגעות שאת חלקן ניתן לתרגל באופן עצמי, כמו יוגה או מדיטציה. לעיתים רק שיחה על הבעיות עם הרופא, הפסיכולוג או המטפל, גורמת לשיפור ניכר במצב הרוח. לעיתים הדיכאון הוא תוצאה של שכול או בעיות בחיי הנישואין. יעוץ בתחומים אלה עשוי לסייע רבות.

טיפול חברתי
טיפול זה כולל עזרה בהיבטים המעשיים של חיי היומיום. אנשים עלולים לשקוע בדיכאון בגלל תנאי מגורים קשים או סביבת מגורים מסוכנת. העובד הסוציאלי יכול לסייע במציאת מקום מגורים אחר, אך מילה של אזהרה. חשוב שלא להחליט על מעבר ממקום המגורים בעוד שאתה מדוכא, משום שאתה עלול להתחרט על החלטתך כשתרגיש טוב יותר. העובד הסוציאלי יכול לסייע גם במציאת דרכים להעסיק את עצמך ולהימצא בחברת אנשים אחרים. דבר זה הוא בעל חשיבות רבה משום שאנשים רבים הופכים למבודדים בעת הדיכאון ולאחר מכן קשה להם לחזור לפעילות מלאה. ישנם מועדונים, מרכזי יום וקבוצות תמיכה שניתן להצטרף אליהם. חשוב באמת לשוחח עם אנשים אחרים משום ששיחות אלה אכן משפרות את מצב הרוח ומקטינות את הסיכון להופעה חוזרת של הדיכאון.

מה עושים אם המצב אינו משתפר?
למרות שרוב הקשישים חשים בשיפור בביתם בעזרת הטיפולים השונים, מיעוט שבהם אינו משתפר. במקרים כאלה עשוי הרופא המטפל להפנות את החולה לרופא מומחה לטיפול בקשישים הלוקים בדיכאון. אותו מומחה יבצע אבחון פסיכיאטרי מורחב שבעקבותיו יתאים טיפול מיוחד.
אשפוז בבית חולים. חלק קטן מן החולים יופנה לאשפוז בבית חולים, במקרים בהם אינו יכול לשרת את עצמו, או שהוא עלול להזיק לעצמו, או שיש צורך בטיפול הניתן בבית חולים, כמו נזע חשמלי (שוק חשמלי).
נזע חשמלי. במקרים חמורים מאוד של דיכאון, יומלץ לעיתים לבצע טיפול ב"שוק חשמלי". בטיפול זה, הניתן תחת הרדמה, מועבר זרם חשמלי חלש דרך המוח לשבריר של שנייה. זהו טיפול יעיל ביותר לדיכאון חמור, כפי שיעידו מטופלים רבים. זהו טיפול בטוח שקשישים מגיבים לו היטב והוא מועיל להם יותר מאשר לחולים צעירים. אין כל עדות לכך שטיפול ב"שוק חשמלי", המבוצע כיאות, מזיק באופן זה או אחר למוח.

להישאר בריאים
התגברות על פרץ של דיכאון מושגת, בדרך כלל, בשיטת טיפול זו או אחרת. אך עניינו של הרופא הוא לשמור על הבריאות ולמנוע את הישנות הופעת הדיכאון. מסיבה זו חשוב שלא להפסיק את הטיפול התרופתי לפני שהרופא מורה על כך. אפילו אם אתה חש שחזרת למיטבך, יש סיכוי שהדיכאון ישוב אם תפסיק את הטיפול התרופתי מהר מדי. אל חשש, שלא כמו כדורי הרגעה, תרופות נוגדות דיכאון אינן ממכרות ואינן יוצרות תלות.
אם אתה בבריאות טובה ויש גורם מובהק שהוביל להופעתו של הדיכאון, סביר שתזדקק לתרופות לתקופה של 6 עד 12 חודשים. אם היו לך כבר כמה פרצי דיכאון, ימליץ הרופא על נטילה ממושכת יותר של תרופות נוגדות דיכאון. זו עשויה להיות התרופה שעזרה לך להחלים או תרופה הנקראת ליתיום. ליתיום הוא חומר טבעי המשמש למניעת התקפי דיכאון במשך שנים רבות.

עזור לעצמך

  • בקש עזרה. אין זה מצב שיגרתי לחוש מדוכא רק בגלל שאתה קשיש.
  • אל תסתגר בביתך. אמנם זה עלול להיות קשה בגלל בעיות גופניות במפרקים ובשרירים, אך זה שווה את המאמץ. שהייה בבית כל הזמן תגרום לך להרהר שוב ושוב על דברים שיכבידו עליך. זה לא יעזור וזה עלול לגרום לך להרגיש חסר ישע ומדוכא עוד יותר. לכן אם שכנים או בני משפחה או חברים מפצירים בך לצאת עימם, אל תסרב.
  • נסה לאכול כפי שצריך. אנשים הלוקים בדיכאון מאבדים, לעיתים תכופות, את התיאבון, אוכלים מעט מאוד ומאבדים משקל. תזונה דלה עלולה לגרום למחסור בויטמינים ובמינרלים חיוניים, דבר שעלול לפגוע בבריאות הגוף.
  • הזכר לעצמך כי דיכאון הוא מחלה ואינך סתם עצל או מקור אכזבתם של יקיריך. רוב החולים בדיכאון משתפרים לאחר טיפול הולם.
  • אל תפנים את תחושותיך. אתה תמצא את עצמך חושב שוב ושוב את אותן מחשבות שליליות. עדיף לשוחח עם מישהו על תחושותיך, זה עוזר.
  • אל תטביע את יגונך באלכוהול. שתיית אלכוהול מחמירה את הדיכאון ומתנגשת בטיפול התרופתי.
  • אל תלחץ מכך שאינך ישן היטב. בעיות בשינה הן תסמין מובהק של דיכאון והן תחלופנה בעקבות טיפול הולם.
  • אל תשנה את מינון הטבליות שרשם הרופא על דעת עצמך, אל תפסיק את הטיפול התרופתי על דעת עצמך מבלי לשוחח קודם לכן עם הרופא המטפל. ספר לרופא על תופעות לוואי שמציקות לך, במידה הצורך יחליף לך הרופא את סוג התרופה.
  • אל תחשוב שדיכאון הופך אותך ל"סנילי" ומוביל לשיטיון. זה לא נכון.
  • נסה את שיטת My Mood של טיפול עצמי ממוחשב בדיכאון.

קרובי משפחה וחברים
במקרים רבים, קרוב משפחה או חבר, הם אלה שהבחינו בדיכאון שתקף את הקשיש. חשוב לעודד אותו, בעדינות, להסכים לקבל עזרה. כדאי להסביר לו כי דיכאון הוא בעיה שכיחה, שבעזרת טיפול הולם, נפתרת אצל רוב מכריע של החולים. הבהר לו, מעבר לכל ספק, כי ביקור אצל הפסיכיאטר, אין פירושו שלקה בשיגעון. צריך לזכור כי קשישים מדוכאים מתעייפים בקלות. לכן מספיק להפגין דאגה כנה פשוט על ידי נוכחות בביתו או על ידי סיוע מעשי כמו ביצוע קניות או ניקיון. אל תכריח את הקשיש לדבר, ואל תאיץ בו לעשות דברים. למרות שיציאה מן הבית וביצוע פעילות גופנית מתונה עשויים לעזור לקשיש בעת דיכאון, אל תדחק בו לעשותם. אנשים תחת לחץ נוטים, פעמים רבות, להתבצר בדעתם ולסרב להקשיב לדבר עצה, מועילה ככל שתהיה. היה סבלני. קשישים מדוכאים מבקשים שוב ושוב אישור על כך שמשהו גופני אינו כשורה עימם. זה מתחולל מכיוון שהם פוחדים או אינם מבינים מה קורה להם. חזק אותם עד כמה שתוכל ולמד להקשיב. חזק אותם במיוחד מפני החשש שהם עלולים להיהפך ל"סניליים" או לחולי שיטיון (איבוד מוחלט של זיכרון). חשוב להבטיח שהקשיש אוכל כיאות.
אל תחשוש לשאול את הקשיש המדוכא האם יש לו מחשבות אובדניות. זוהי אגדה ששיחה על התאבדות מגבירה את הרצון להתאבד. מחשבות אובדניות הן סימן מובהק שנדרשת עזרה, ורוב האנשים שחושבים על התאבדות חשים בהקלה אם הם נשאלים על הנושא.
דאגה לאדם מדוכא עלולה להיות מתישה. אם אינך יכול לשאת לבד בנטל, העזר בשירותי הקהילה, העזר בקרובי משפחה אחרים או בחברים.
לבסוף, אל תחליט לבצע שינוי במקום מגוריו של הקשיש בעת שהוא מדוכא. קשישים רבים שעברו דירה בעת שהיו מדוכאים, רוצים לאחר שהחלימו לשוב לביתם הקודם.

לפרק הבא: דיכאון בקרב ילדים ובני נוער