דיכאון בקרב ילדים ובני נוער

תסמיני דיכאון, כמו תחושת עצבות לפרקים או פרצי בכי ללא סיבה ברורה, הן תופעות שכיחות בקרב צעירים, אך הן זמניות וחולפות. מחלה דיכאונית, לעומת זאת, היא הפרעת מצב רוח המתחוללת רוב הזמן, במשך רוב הימים וארוכה יותר ממספר שבועות. מחלה זו מלווה, ברוב המקרים בתסמינים נוספים, כגון:

  • איבוד עניין ומוטיבציה לעשות דברים שהסבו הנאה.
  • התנתקות מן החברה ואי רצון לראות ולפגוש אנשים אחרים.
  • עייפות, כאבים ומחושים.
  • שינויים בדפוסי השינה (קושי להירדם או שינה מרובה מהרגיל).
  • שינויים בתיאבון ובמשקל הגוף (רעב מוגבר או חוסר תיאבון).
  • תחושות של חוסר תועלת, חוסר ערך ותחושה שאינך נאהב יותר.
  • מחשבות שליליות וקודרות לגבי העתיד.
  • מחשבות על מוות ומעשי חבלה עצמית.

תסמינים אלה עלולים להוות מטרד ולעורר קושי הולך ומתגבר בלימודים, להשפיע על יחסי חברות ועל היחסים במשפחה. אנשים בסביבתו הקרובה של הצעיר מבחינים, בדרך כלל, שהוא אינו אותו נער או ילד שהם מכירים. הורים, לעיתים, אינם ערים דיים לכך שילדם אינו חש כשורה, בעיקר בגלל קשיי תקשורת עם הדור הצעיר. הילד הסובל מגלה את מועקותיו תחילה, בדרך כלל, לחבריו. 
לאחר גיל 8 תבנית תסמיני הדיכאון דומה לזו של מבוגרים וכוללת את התסמינים שתוארו. בקרב ילדים קטנים יותר, נראה לכאורה כי רק הפכו לפתע לרגזנים, דבר המסווה את העצבות ומבלבל את הסובבים אותם, במיוחד אם אותו ילד מסתגר בתוך עצמו ומתנתק מהחברה.
תסמיני דיכאון עלולים להופיע כחלק מהפרעה פסיכיאטרית אחרת, או כחלק ממחלה גופנית. לילדים מדוכאים יש, במקרים רבים בעיות נפשיות נוספות, כגון: בעיות התנהגות או חרדה שעלולות למסך על הדיכאון הנמצא ביסוד הדברים. לאחר שיאובחן האיש הצעיר כלוקה בדיכאון, יהיה צורך לטפל גם בבעיות האחרות. במילים אחרות, טיפול בדיכאון לא יעלים במטה קסם את שאר הבעיות ויש להתמודד גם איתן. אם אחד ההורים מדוכא אף הוא, חיוני ביותר שהוא יקבל עזרה. אם קיימים במשפחה ניגודי עניינים ומריבות, טיפול משפחתי או יעוץ עשויים לעזור.
ילדים ובני נוער מדוכאים נוטים להסתגר, להיות רגזנים או שלא לשתף פעולה, ולעיתים קרובות להתקשות בזיהוי ובביטוי תחושותיהם. בנים, בעיקר, מכחישים ומדחיקים תחושות צער ולכן התסמינים הניכרים לעין הם רגזנות, מצבי רוח מתחלפים ושעמום. בנים מדוכאים עלולים להיות מעורבים יותר בקטטות ובעיות אחרות בבית הספר, להיות פעילים פחות מבחינה חברתית ולאבד, עקב כך, חברים. הם עלולים לחבל בעצמם כביטוי למחשבותיהם האובדניות, דבר שעלול להתפרש, באופן שגוי, על ידי ההורים והמורים כרצון למשוך תשומת לב ולא כאיתות של מצוקה נפשית גוברת. ההדחקה, ההכחשה, הניתוק החברתי והחבלה עצמית מחמירים את המצב הדיכאוני.

מהי שכיחות הדיכאון בקרב ילדים ובני נוער?
כ- 3% לערך מבני הנוער והילדים לוקים במחלה דיכאונית. מתחת לגיל 8 המחלה היא די נדירה. הדיכאון הופך לשכיח יותר לאחר גיל ההתבגרות ושיעורו בקרב בני הנוער הוא כ- 6% לערך. הדיכאון נפוץ יותר בקרב בנות. מספר הילדים ובני הנוער המאובחנים כלוקים בדיכאון נמצא בקו עליה. הסיבה לכך, כנראה, היא ההתקדמות בשירותי בריאות הנפש המביאה לגילוי מוקדם יותר של תסמיני הדיכאון. ישנה סברה אחרת בה נטען כי מועקות החיים המודרניים הן הסיבה לעליה בשיעור הדיכאון בקרב ילדים ובני נוער. 

מי מועד ללקות בדיכאון ומדוע?
הנטייה לפתח מחלה דיכאונית היא עירוב מורכב של גורמים שחלקם מולד (גורמי תורשה) וחלקם האחר נרכש (גורמי סביבה).
ילדים ובני נוער שלקו בדיכאון, חוו, במקרים רבים, אירועים קשים שפגעו בהם. יש עדויות לכך שחוויה שלילית מוקדמת, כגון: איבוד אחד ההורים או התעללות בילד, הגבירה את הסיכון להופעת דיכאון מאוחר יותר. אירועים מצערים, במהלך החיים, עלולים אף הם לעורר פרצי דיכאון. קשיים חברתיים ואכזבות במערכות יחסים הם זרז שכיח לדיכאון בקרב ילדים ובני נוער.
עבר משפחתי של דיכאון מגביר את הסיכון, מכיוון שיש תרומה גנטית, כנראה, לקיומו של דיכאון. למרות שלא קיימת הוכחה לכך שקשיים במשפחה גורמים לדיכאון, סכסוכים ועימותים בתוך התא המשפחתי מחבלים בהחלמה מדיכאון.
החל מגיל ההתבגרות, הדיכאון שכיח יותר בקרב בנות. ההבדל בין המינים הוא תוצאה של מגוון סיבות, כגון: סיבות ביולוגיות (שינויים הורמונאליים), שינויים נפשיים ושינויים חברתיים.

כמה זמן ימשך הדיכאון?
רוב פרצי הדיכאון בקרב ילדים ובני נוער אורכים פחות מ- 9 חודשים. לאחר שנה, 70% עד 80% מהם מחלימים, אך כ- 10% מהם נותרים, למרבה הצער, דיכאוניים. אצל כמחצית מהחולים הצעירים חוזרת המחלה בשנית בתוך חודשיים מן ההחלמה.
אצל כ- 70% מהילדים ובני הנוער נישנת המחלה לאחר 5 שנים. כשליש מהילדים ובני הנוער שלקו במחלה דיכאונית, מועדים להופעות חוזרות של המחלה, אפילו בבגרותם. ככל שהדיכאון הופיע מוקדם יותר, כך גדל הסיכון להישנות המחלה ובעוצמה גדולה יותר. יש סבירות שעד 30% מהילדים ובני הנוער שלקו במחלה דיכאונית יפתחו הפרעה דו קוטבית (מאניה דפרסיה), שקיומה יתברר תוך 5 עד 10 שנים.
ילדים ובני נוער שלקו במחלה דיכאונית, ממש כמו מבוגרים שלקו בה, מועדים יותר להופעה חוזרת של הבעיה, אך בעוצמות גדולות יותר ולפרקי זמן ארוכים יותר. דבר זה עלול לחבל קשות בחיי החברה שלהם ובלימודיהם ולהגביר את הסיכון להתאבדות. חיוני לכן שבני נוער מדוכאים יקבלו את הטיפול המתאים ואת מירב הסיוע להחלים ולהישאר בריאים.

מה יש לעשות אם ילד או נער במשפחה לקה בדיכאון?
אם הורה חושש שילדו לקה בדיכאון, עליו להתייעץ עם רופא המשפחה ובעזרתו להתאים טיפול לילד. רצוי גם לפנות לשירותי בריאות הנפש לילדים ובני נוער ולהיעזר בהם. צוות הייעוץ הפסיכולוגי המצוי בכל בתי הספר מיומן לסייע לילד שקיים חשש שהוא מדוכא או סובל מבעיה נפשית או חברתית אחרת. הדבר החשוב ביותר שעל הילד הסובל לעשותו הוא לספר למישהו על תחושותיו המעיקות, ועדיף שיהא זה בעל מקצוע, כגון: רופא או יועץ בבית הספר.

איך מאבחנים דיכאון בקרב ילדים ובני נוער?
למרבה הצער אין בנמצא בדיקת דם או בדיקה אבחונית אחרת לדיכאון. אבחון מצבו של הילד כדיכאון נעשה על-ידי בעל מקצוע (פסיכיאטר ילדים או פסיכולוג ילדים) המראיין את הילד ואת הוריו. אין זה בלתי שיגרתי שהורים אינם מודעים לעומקו של הדיכאון בו שרוי ילדם.

איך מטפלים בדיכאון בקרב ילדים ובני נוער?
פסיכולוגים ופסיכיאטרים לילדים ובני נוער הם אלה המאבחנים ומטפלים בדיכאון בקרב ילדים ובני נוער. בהתאם לחומרת התסמינים, יתאים הרופא את הטיפול לצעיר החולה. באמתחתו של הרופא המטפל ישנם טיפולים מילוליים (פסיכותרפיה), טיפולים משפחתיים וטיפולים תרופתיים.
הטיפול בדיכאון חייב לכלול גם טיפול בהפרעות נפשיות אחרות של הילד או של משפחתו, זאת משום, שבדרך כלל, לילד המדוכא יש בעיות נפשיות מורכבות שצריך לפתור אף אותן לשם השגת החלמה מלאה.
טיפול מילולי (פסיכותרפיה). זוהי הבחירה הראשונה לטיפול בדיכאון קל עד בינוני (דיכאון עם מיעוט של תסמינים). בטיפול זה משוחח בעל המקצוע עם הילד החולה בלבד. בנוסף לכך מקיים בעל המקצוע פגישות עם הילד ומשפחתו. פגישות אלה הן בעלות אופי חינוכי, בהן לומדים ההורים את אופי מחלתו של הילד ויוצאים מהן מצוידים בידע ובכלים מעשיים לסייע לילדם.
טיפול תפיסתי התנהגותי. זהו סוג של טיפול מילולי שמטרתו להסיט את הילד מחשיבה שלילית על עצמו ועל הסובב אותו, ולתעל את מחשבותיו לכיוונים חיוביים. בטיפול זה מוצעים לילד דפוסי התנהגות אחרים שישפרו את מעמדו החברתי ויסיחו את דעתו מחרדות ומדאגות מפני העתיד הבלתי ברור. טיפול מסוג זה הוא בן 8 עד 12 מפגשים. אורכו של כל מפגש הוא 50 דקות, כאשר ל- 10 הדקות האחרונות מצטרפים גם ההורים. טיפול תפיסתי התנהגותי נמצא כמועיל ביותר לדיכאון, אך גם סוגים אחרים של טיפול מילולי ויעוץ עשויים לעזור. אם הדיכאון הוא חמור ומלווה בבעיות שינה קשות, ירידה במשקל או מחשבות אובדניות, טיפול מילולי המשולב עם טיפול תרופתי עשויים לסייע.
טיפול תרופתי. טיפול מסוג זה מומלץ במקרים של דיכאון חמור או במקרים בהם אין תגובה נאותה לטיפולים המילוליים. אסור בתכלית האיסור שטיפול תרופתי יהיה הטיפול היחיד לו זוכה הילד החולה בדיכאון. תרופות המעכבות ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRIs) היו הבחירה הראשונה לטיפול תרופתי בדיכאון בקרב ילדים ובני נוער. זוהי קבוצה גדולה של תרופות המשמרות רמות של הורמון הסרוטונין במוח. מקובל להניח כי רמות תקינות של הורמון זה במוח יוצרות מאזן כימי במוח המפחית את תסמיני הדיכאון ומשפר את מצב הרוח. בעקבות מחקרים שנערכו נמצא שחלק מהתרופות הללו עלול לגרום לתופעות לוואי שנזקן יכול לעלות על תועלתן, לכן ניתנו הנחיות מחמירות יותר לרופאים לגבי אופן השימוש בהן בקרב ילדים ובני נוער. מטרת ההנחיות היא להשיג התאמה אישית, ככל האפשר, בין סוג התרופה, אופן נטילתה, המינון המומלץ ואופן סיום הטיפול בעזרתה.
לכל התרופות נוגדות הדיכאון לוקח לפחות שבועיים עד שהן מתחילות להשפיע. בשלבי הטיפול הראשונים תופעות הלוואי קשות יותר. חשוב להתמיד בנטילת התרופה, אם ניתן לשאת את תופעות הלוואי. אם תופעות הלוואי קשות מנשוא או שהתרופה אינה מביאה להקלה, יחליף הרופא את סוג התרופה כך שתתרום להחלמתו של הילד בדרך נסבלת. יש להתחיל את הטיפול התרופתי בהדרגה ולקחתו לפחות במשך 6 חודשים. גמר הטיפול חייב אף הוא להתבצע בהדרגה ובאיטיות במשך 6 שבועות.

מה ניתן לעשות בכדי למנוע הישנות של דיכאון בקרב ילדים ובני נוער?
בגלל הסיכון הגבוה של חזרתה של המחלה הדיכאונית בחודשי ההחלמה הראשונים, חשוב לשמור על קשר עם המטפלים במשך מספר חודשים לאחר שמרגישים טוב יותר.
בני נוער שחוו שנים או שלושה פרצי דיכאון, טוב יעשו אם ימשיכו בטיפול במשך שנה לפחות לאחר ההחלמה.
חשוב להיות ערניים בכדי להבחין בסימנים מוקדמים של הישנות המחלה, כך שתוגש עזרה מוקדם ככל האפשר (בעיות בשינה במשך מספר ימים עלולות להיות אות אזהרה מוקדם). אם מקנן החשש שמא הדיכאון עלול לחזור יש לידע על כך מיד את הרופא או המטפל.

לפרק הבא: הפרעות חרדה