הפרעות חרדה

טיפול בחרדה

חרדה היא תגובה תקינה בעת מצבי עקה וסכנה. בעיתות אלה היא אף חיונית משום שהיא דורכת את הגוף, מכינה אותו לפעולה ומשפרת את ביצועיו במגוון מצבים. חרדה הופכת לבעיה כאשר היא אינה מתפוגגת וממשיכה ללוות בעוצמה ובהתמדה את חיי היומיום של האדם.
בכל היצורים החיים קיים מנגנון הנקרא "הלחם או ברח". בעת הופעת סכנה, מוחשית או מדומה, נכנס מנגנון זה לפעולה. זרם הדם מופנה ביתר שאת אל עבר הגפיים בכדי להגיב בנחישות, בעוצמה ובמהירות אל מול פני הסכנה. הורמונים, ובראשם הורמון האדרנלין, מופרשים לזרם הדם ומגבירים את הדריכות ויכולת התגובה. קצב הנשימה ודופק הלב מתגברים ודם עשיר בחמצן מופנה אל השרירים. עם חלוף הסכנה זרימת הדם חוזרת לתקנה, רמות ההורמונים בדם יורדות והגוף חוזר למצב רגיעה.
אצל בני אדם נכנס מנגנון "הלחם או ברח" לפעולה גם במקרים של מחשבה על סכנה עתידית או במקרים של חשש מפני עקה עתידית. אם המחשבה או החשש אינם נעלמים, נשאר הגוף במצב של דריכות ומתח שאינם מתפוגגים. זהו ההיבט הגופני של חרדה שאינה מסתיימת.
הופעה של דיכאון וחרדה יחדו היא מקרה שכיח. לא כל הלוקים בחרדה מדוכאים, אך לרוב הלוקים בדיכאון יש כמה תסמיני חרדה וגם דרכי טיפול בחרדה.

האם ישנם אנשים שסתם מודאגים וחרדים כל הזמן?
ברקע פעילותם של בני אדם ישנן דרגות שונות של חרדה. חרדתיות גבוהה עלולה לנבוע כתוצאה מסיבות מולדות (גורמי תורשה) או כתוצאה מסיבות נרכשות (אירועים מעוררי חרדה בעבר). מבנה האישיות משפיע אף הוא על דרגת החרדה.
אנשים מגיבים באורח שונה לאירועים יומיומיים. ישנם אנשים הנחרדים בקלות ולעומתם אנשים שאינם נחרדים כלל. החרדה אותה חווים אנשים בעקבות התנסויות מסוימות נקראת חרדה "מצבית". אנשים עם סף נמוך לחרדה פגיעים יותר, ועלולים לחוות חרדה מצבית בעקבות התנסויות מעיקות.

כמה שכיחים הם תסמיני החרדה?
תסמיני החרדה הם תסמינים שכיחים ביותר, כל אחד מאיתנו חווה אותם מעת לעת. הפרעות חרדה מוגדרות או מחלות חרדה אף הן אינן נדירות, כפי שניתן היה לשער, כ- 5% מהאוכלוסייה, בכל זמן נתון, סובלת מן הבעיה.

מהם תסמיני חרדה?
לחרדה יש תסמינים נפשיים וגופניים. התסמינים הנפשיים שעלולים להופיע הם:

  • מתח פנימי.
  • סערת רוחות.
  • פחד מאיבוד שליטה.
  • חשש שפורענות אמורה להתרחש, כגון: איבוד ההכרה, התקף עוויתות, התקף לב או אף מוות.
  • רגזנות.
  • תחושת ניתוק (המצאות בתוך בועה הסוגרת מפני העולם החיצוני).
התסמינים הגופניים שעלולים להופיע בעת חרדה הם:
  • דופק לב מוגבר.
  • נשימה מהירה, תחושה של קוצר נשימה או תחושה שקשה "לתפוס אוויר".
  • יובש בפה, "פרפרים" בבטן ותחושה שחולים.
  • דחף להשתין.
  • רעידות.
  • הזעה מוגברת.
לעיתים מלווה החרדה בתסמונת (אוסף תסמינים) שנקראת תסמונת נשימת יתר. שילוב מסוים זה של תסמינים עלול להופיע אצל חלק מן הלוקים בחרדה ולהתפרש בטעות, הן על-ידי הרופא והן על-ידי החולה כמחלה גופנית קשה, כגון: מחלת הנפילה (אפילפסיה) או התקף לב.

עם הופעתה של התסמונת, מתחיל החולה לנשום במהירות נשימות שטחיות. התסמונת עלולה להתעורר בעקבות דבר מה ברור שגרם לחרדה, אך עלולה גם להופיע ללא סיבה מובחנת.
נשימה מהירה ושטחית גורמת לשינויים בכימיה של הגוף, המובילים להופעת תסמינים גופניים, כגון: עקצוצים באצבעות וסביב לפה, וסחרחורת שבסופה התעלפות. תבנית זו של שאיפה מרובה ללא נשיפה מלאה של האוויר, מובילה לתחושת נוקשות בחזה.
תסמינים אלה אינם מסוכנים מבחינה רפואית, אך מעוררים פחד אצל החולה, דבר שעלול להגביר את החרדה ולהכניס אותו למעגל קסמים של תסמונת נשימת יתר שמגבירה את החרדה שמגבירה בתורה את נשימת היתר וחוזר חלילה.
ניתן לטפל בפשטות בתסמונת נשימת יתר על-ידי שאיפה ונשיפה לשקית נייר לזמן קצר. פעולה פשוטה זו משיבה לתיקנו את האיזון הכימי שהופר בעקבות נשימת היתר. הדרך הטובה ביותר לטיפול בתסמונת לטווח ארוך, היא, כמובן, טיפול בחרדה המצויה בבסיס התסמונת וללמוד איך להירגע.

מהם סוגי הפרעות חרדה?
ישנם כמה "סוגים" של הפרעות חרדה, אשר במציאות נוטים לחפוף זה את זה באופן ניכר, כך שאין זה בלתי שכיח שבאנשים מסוימים יופיעו רכיבים של הפרעות חרדה שונות.
הפרעת חרדה כללית. הפרעה זו מאופיינת בנוכחותם של תסמיני חרדה רוב הזמן שהופעתם אינה מוגבלת למצבים מוגדרים בלבד. הפרעה זו מלווה, לעיתים קרובות, בפחדים, והיא שכיחה ביותר בקרב אנשים שלקו בדיכאון. הפרעת חרדה כללית עלולה להיגרם כתוצאה ממחלה גופנית, כגון: פעילות יתר של בלוטת התריס, או כתוצאה מתגובה רגשית למחלה חמורה, כגון: התקף לב. ל- 15% מן הלוקים בתסמונת יש קרוב משפחה מדרגה ראשונה הלוקה בבעיה דומה. דבר זה עשוי להצביע על נטייה מולדת (נטייה תורשתית) להופעת ההפרעה, או על השפעתה המשמעותית של הסביבה הקרובה. מעל ל- 60% מן הלוקים בהפרעת חרדה כללית הן נשים.
הפרעת בהלה (פאניקה). בהפרעה זו חוזרים התקפי בהלה ונישנים באופן שאינו ניתן לחיזוי, ולעיתים ללא סיבה מובחנת.  התקפי הבהלה כוללים חרדה חמורה המלווה בתסמינים נפשיים וגופניים. התסמינים הגופניים יכולים להיות כל אחד מן התסמינים הגופניים הקיימים בהפרעת חרדה כללית, ולעיתים תכופות, תסמונת נשימת יתר. התסמינים הנפשיים הטיפוסיים כוללים חשש עמוק מפני התקפים, מפני אובדן שליטה ותחושה שעומדים "להשתגע". לחולה נדמה כי התקפי הבהלה אורכים זמן רב, אך במציאות הם חולפים לאחר מספר דקות, ובשיא אורכם הם נמשכים עד שעה. הפרעת בהלה (פאניקה) שכיחה בעת דיכאון, בעת הפרעת חרדה כללית ובעת ביעות חוצות (אגורפוביה).
הפרעות פחדים. בהפרעה זו הפחדים שמופיעים הם ללא כל תאימות לחומרת המצב שעורר אותם ואין דרך להסבירם. אנשים הלוקים בהפרעות פחדים, נמנעים ממצבים מפחידים ובכך מפחיתים את חרדתם. חלק מן הפחדים האופייניים להפרעה, הם אותם פחדים קמאיים הטבועים בנו משחר קיומו של המין האנושי, כמו פחד מפני נחשים, פחד גבהים ופחד מפני חפצים חדים, אך בעוצמות מוגברות. חלק אחר של הפחדים מתעורר על-ידי מצבים שאינם מהווים איום אך יש להם קשר לאירועים מעיקים בעבר. לדוגמא: תאונת דרכים בעבר עלולה ליצר פחדים מפני נהיגה, או פחדים להגיע לאזור בו התרחשה התאונה. חלק נוסף של פחדים מתעורר בעקבות מצבים ברורים, כגון: ביקור אצל רופא שיניים. אנשים חווים "חרדה מקדימה" רק מעצם המחשבה על מצבים כאלה ועושים את הכול בכדי להימנע מהם. פחדים כאלה שכיחים בקרב כלל האוכלוסייה, אך רק כ- 2% מהם חווים את אותם פחדים בעוצמה משתקת.
פחדים פשוטים הם אותם פחדים מפני דברים ומצבים מוגדרים, והם כוללים:

  • פחד מחיות (כלבים, נחשים, עכבישים). פחדים כאלה מתחילים, בדרך כלל, בילדות, לפני גיל 7.
  • פחדים מדם ופציעות. מראה של דם עלול לגרום להתעלפות.
  • פחד גבהים. המצאות במקום גבוה גורמת לסחרחורת קשה.
  • ביעות חוצות (אגורפוביה). פחד עמוק לעזוב את הבית ולהימצא במקומות הומים מאדם, או לנסוע בתחבורה ציבורית, או להיות במקום שקשה לצאת ממנו.
 75% מהלוקים בפחדים אלה הן נשים. ביעות חוצות עלול להופיע בעקבות אירוע בחיים הקשור לחשש "מה יקרה אם זה יתחולל כאשר איני בביתי". פחד זה מופיע בשכיחות גבוהות בעת התקפי בהלה (פאניקה). החולה עלול ללקות בהתקף בהלה כאשר הוא נמצא מחוץ לביתו. מקרה כזה מחזק בו את התחושה שבטחון ניתן להשגה רק בבית. ביעות חוצות כרוך, לעיתים, בדיכאון.
  • פחדים חברתיים. זהו פחד מפני יצירת קשרים חברתיים, פחד מפני שיחה או בילוי עם אנשים במקומות ציבוריים. בניגוד לביעות חוצות, פחד זה פוגע בגברים ובנשים באופן שווה. אנשים רבים לוקים בתערובת של ביעות חוצות עם פחדים חברתיים. פחדים חברתיים הם תסמין שכיח של דיכאון.

הפרעה כפייתית. זוהי הפרעה די נדירה המופיעה באופן שווה אצל גברים ונשים. הפרעה זו מתחילה, לעיתים, כבר בגיל ההתבגרות, אך חולפות שנים רבות עד שנגשים לרופא לקבלת עזרה. בעת דיכאון עלולים להופיע תסמינים של כפייתיות, אך לא ההפרעה המלאה. תסמיני הפרעה כפייתית שונים במעט מתסמיני הפרעות חרדה אחרות, והם כוללים:

  • מחשבות כפייתיות. אלה הן מחשבות ששבות וחוזרות בראשו של האדם למרות ניסיונותיו לעצור אותן. מחשבות אלה אינן נעימות ולעיתים קרובות אף מעוררות שעט נפש. מחשבות אלה מזוהות בברור על-ידי האדם כישות בפני עצמה. ניסיון לעצור אותן גורם להופעת תסמיני חרדה אחרים. מחשבות כפייתיות עלולות לכלול פחד מפני לכלוך או חיידקים, לבטים האם דברים חשובים אכן התבצעו, כגון: כיבוי אורות או נעילת דלתות, או דימויים בלתי נעימים עם המחשה חזותית בראש של גרימת נזק לעצמך או לאחרים. אנשים הסובלים מהפרעה כפייתית אינם נוטים להגשים את מחשבות הזדון שלהם, אך חוששים שמא יצאו מחשבות אלה מהכוח אל הפועל.
  • מעשים כפייתיים. אלה הם מעשים החוזרים על עצמם שוב ושוב בהתבססם על המחשבות הכפייתיות. אדם בעל מחשבות כפייתיות על לכלוך, עלול שוב ושוב לנקות את ביתו או ליטול את ידיו במים וסבון. פעולות אלה אינן מסבות הנאה לחולה, אך מסייעות לו בהפחתת החרדה הנלוות למחשבות הכפייתיות. מעשים כפייתיים מקבלים לעיתים לבוש של בדיקה חוזרת ונישנת של ביצוע דבר מה, למשל: האם הדלת אכן ננעלה על כל מנעוליה. במקרים חמורים, יחזור החולה על מעשיו הכפייתיים שוב ושוב במשך רוב שעות היום, כך שלא יוותר לו זמן לדברים אחרים.
הפרעות הקשורות למצבי עקה. יש מספר היבטים נפשיים למצבי עקה חריפים והם מלווים, בדרך כלל, בתסמינים של חרדה. ישנם שלושה סוגים של תגובות:
  • תגובה עקתית חריפה. תגובה זו מתחילה תוך דקות, אם לא מיד, לאחר אירוע מעיק. תגובה זו נוטה גם להתפוגג במהירות, כאשר האדם מסוגל לצאת מן המצב המעיק. התסמינים הם מעורבים. בתחילה נוטה האדם להיות המום ולאבד כיוון, ולאחר מכן עלולים להופיע תסמיני חרדה, כעס והתנתקות.
  • תגובה עקתית מושהית. תגובה זו מתחילה תוך חודש מהאירוע המעיק, והתסמינים נוטים להתפוגג באיטיות במהלך ששה חודשים. התסמינים כוללים: דיכאון, חרדה, רגזנות ותחושה שאבדה היכולת לשאת בנטל החיים. יגון עמוק בעקבות מותו של איש אהוב הוא, לעיתים קרובות, שילוב של תגובה עקתית חריפה בשלבים הראשונים עם תגובה עקתית מושהית בהמשך.
  • הפרעת עקה בעקבות טראומה. תגובה זו מופיעה תוך שבועות או אפילו חודשים לאחר אירוע מעיק שהיה מאיים באופן יוצא דופן, כמו השתתפות בקרב או נוכחות בעת אסון טבע. אירועים מאיימים שכאלה עלולים לייסר כמעט כל אחד. אצל הסובלים מהפרעת עקה בעקבות טראומה עלולים הייסורים להמשך שנים. תסמיני ההפרעה כוללים: הבזקים (פלשבקים) מלאי חיות של האירוע המאיים, סיוטי לילה, הימנעות מכל דבר שעלול, אף ברמז, להזכיר את האירוע המאיים וחיים על "הקצה". בנוסף לכך חווים הסובלים מן ההפרעה, בהפרעת חרדה כללית, בהפרעת בהלה (פאניקה), בדיכאון, בתחושת אשמה (על שנשארו בחיים) ובקהות של רגשות.

איך מטפלים בהפרעות חרדה?
טיפול בחרדה נעשה באמצעות טיפול תרופתי ובאמצעות טיפול מילולי (פסיכולוגי), בהתאם להיקף התסמינים מהם סובל החולה וחומרתם. יש צורך להבין את מלוא היקף התסמינים. הבנה זו מאפשרת לחשוף את ההפרעה שנמצאת בבסיס הבעיה ולטפל בה כיאות. אם תסמיני חרדה הם תופעה משנית במחלה דיכאונית, כי אז יש להתמקד בטיפול במחלה הדיכאונית שיביא, קרוב לודאי מזור גם לתסמיני החרדה.
טיפולים מילוליים (פסיכותרפיה). זהו, בדרך כלל, טיפול הקו הראשון. הטיפול כולל למידת התסמינים על-ידי החולה, והבחנה כי למרות היותם מעוררי פחד, הם אינם מסוכנים מבחינה רפואית. טכניקות התרגעות שונות עשויות לספק תועלת רבה.
בהפרעות מסוימות ניתן לעזור בעזרת טיפולים ייעודיים יותר. ניתן ללמד אנשים עם הפרעה כפייתית טכניקות להפסקת מחשבות טורדניות ובכך למנוע הופעת מחשבות כפייתיות. בפחדים ניתן לטפל באמצעות מספר טכניקות הכוללות "חשיפה הדרגתית". הטכניקה בנויה על נטילת צעדים קטנים המתגברים אט אט כדי לאתגר את הפחדים. אדם הסובל מביעות חוצות, למשל, יתבקש תחילה לעמוד בפתח ביתו, לאחר מכן לצעוד במעלה הרחוב ולבסוף להיכנס למרכז קניות הומה אדם.
טיפולים תרופתיים. יש מספר תרופות המשמשות עבור טיפול בחרדה. תרופות אלה כוללות תרופות מסוג דיאזפם ומסוג לורזפם. אלה הן תרופות יעילות המביאות להקלה מהירה בתסמיני החרדה. הבעיה בנטילת תרופות מסוגים אלה היא שהגוף מסתגל אליהן במהירות ויש סכנה של התמכרות להן. לכן טוב להשתמש בהן לפרקי זמן קצרים (שבועיים עד שלושה שבועות) ולהימנע משימוש בהן לפרקי זמן ארוכים.
ישנן תרופות המסייעות בהקלה על התסמינים הגופניים של חרדה. תרופה מסוג פרופרמולול מסייעת בהאטת דופק לב מואץ ומפחיתה רעידות. אם תסמינים גופניים אלה משמרים את המצב החרדתי, כי אז יש תועלת בתרופות מסוג זה, אך יש לזכור שהן אינן מטפלות בחרדה באופן ישיר.
תרופות נוגדות דיכאון משמשות גם בתור טיפול בחרדה. לאנשים רבים הלוקים בדיכאון יש תסמיני חרדה ולאנשים רבים הלוקים בחרדה יש תסמיני דיכאון. פירושו של דבר הוא שאין זה חשוב להחליט אם החולה סובל מחרדה, מדיכאון או משניהם, הטיפול בתרופות נוגדות דיכאון מכסה את שתי הבעיות כאחד.
תרופות נוגדות דיכאון מסוימות טובות יותר לסוגים מסוימים של חרדה. תרופות המעכבות באופן בררני ספיגה חוזרת של הורמון הסרוטונין (SSRIs), פועלות טוב יותר במקרים של הפרעת בהלה (פאניקה) והפרעה כפייתית.

מה עלי לעשות אם אני חושש שלקיתי בהפרעת חרדה?
דבר ראשון, עליך לדעת כי תסמיני חרדה הם דבר שכיח שאינו מצביע, בהכרח, על קיומה של הפרעת חרדה. תסמינים רבים של חרדה הם מפחידים מאוד, אך ההבנה שהם אינם מסוכנים מבחינה רפואית בודאי תקל עליך רבות. אם אתה עדיין חושש, הפגש עם רופא המשפחה שביכולתו לוודא האם התסמינים שאתה חווה הם חלק מהפרעת חרדה, או שמא בעיה נפשית אחרת, או תוצאה של מחלה גופנית. האבחון עשוי להיות חד משמעי, אך יתכן ותידרשנה בדיקות שונות כדי לשלול או לאושש קיומה של מחלה גופנית. מעבר לכל, כל אחד זקוק ליכולת להירגע. לעיתים אין זה קל ואז רצוי ללמוד איך להירגע. ישנם ספרים המתארים טכניקות התרגעות בלימוד עצמי שעשויות לסייע אם תחליט להשקיע מאמץ לפתח מיומנויות של התרגעות. מיומנויות אלה יועילו לך במרוצת כל חייך.

ניתן לבצע אבחון עצמי של חרדה באמצעות My Mood.

לפרק הבא: דיכאון חורף